Page 146 - 10
P. 146
מברטנורא Ä Åלים כא -כב רבי עובדיה
ונתבטל מתורת כלי וטהורה .מעדנים ,קשרים .כמו וילך אליו אגג מעדנות )שמואל א' ט"ו( ,כלומר ,קשור כדרך שקושרים האסורים .וכן התקשר
מעדנות כימה )איוב ל"ח( :שהם של ששה טפחים .שני טפחים בין מעדן למעדן וטפח מכאן וטפח מכאן :משתקנב .משיחתוך ויקטום ראשי
קרומים הבולטים .וזו היא קניבה:
פרק כא א הנוגע בכובד העליון .שני עצים עגולים יש לאורג ,האחד שחוט השתי כרוך בו ,והשני שלפניו שכל זמן שאורג והולך כורך בו
היריעה הנארגת .ולפי שהם כבדים ,נקראים כובד .וכובד העליון הוא שלפניו ,וכובד התחתון הוא הרחוק ממנו שכל השתי כרוך
בו :בנירים .הן חוטים הארוגין על הקנה ,ובעבורן מגביהין קצת החוטים ועושין דרך שילך בו הארג בחוט :וקירוס .מסרק שבו מכים על האריגה
ומחברים החוטים :בחוט שהעבירו על גבי ארגמן .לאחר שנעשית הרקמה משימין חוטין עליה שלא תתלכלך ,ואותן חוטין לא הוו חיבור לבגד:
ובעירא .הוא אירא האמור בפרק קמא דשבת ]דף י"א[ ולא גרדי באירא שבאזנו .והיא חתיכה קטנה .מצמר או מפשתן או מצמר גפן שאורגים
בתוך המטפחות לנוי ,וזורק אותו בתוך השתי וחוט של ערב כרוך בתוכה ,ויש מהן שחורים ואדומים .ואם אינו עתיד להחזירה ,כגון שהיא
אדומה ועתה רוצה להכניס אירא שחורה ,אע"פ שלא פסקה מן הבגד לא הויא חיבור :בנפש המסכת .חוטי הערב שהולכים בתוך המסכת
כנפש בתוך הגוף ,וכל דבר שהאורג נותן בתוך המסכת לתקן אריגתו ,קרוי נפש .והנוגע בהן כנוגע בבגד דהוו חיבור :שתי העומד .שצריך עדיין
לבגד ועומד ליארג :ובכפול שהעבירו על גבי ארגמן .חתיכת בגד שתופרים על הארגמן שלא יתלכלך ,הוי חיבור לבגד :עירא שעתיד להחזירה.
כדפרישנא לעיל :בצמר שעל האימה .ויש שגורסים העימה בעי"ן .והכל אחד .והוא מקל ארוך או קנה שהנשים כורכות בו את הצמר וטוות:
באשוויא .בצמר שעל האשוויא .ועימא ואשוויא שתיהן לטוות עשויות ,אלא שמשונות זו מזו בצורתן :טהור .דאינו חיבור :פיקה .כמין עיגול
קטן של מתכת ויש בו נקב ,והנשים נותנות אותו בראש הפלך להכבידו .וקורים לו בלע"ז פוסרול"ו :עד שלא פירעה .קודם שיתירנה :משפירעה.
לאחר שהתירה :ב קטרב .מפורש למעלה פרק כלי מתכות ,שהן שני עצים משני צדי העול והן נקובים ,ומכניסים בתוך אותו נקב עץ ושמו
קטרב ,וקושרים אותו שלא ישמטו הבקר :בעין .בגד של צמר או עור או שק שכורכים על צואר הבהמה והעול עליו :עבות .עץ ארוך ועב
שבמחרישה ,שנכנס בתוך העול :והחרב .עץ עשוי בדמות חרב שתופס בו החורש :והכורך .עץ עקום דומה למרכב והוא הנטוש על הקרקע
בעת החרישה :ביצול .עץ שתופס אותו החורש בידו ,ובו מטה המחרישה לכל צד שירצה .ופירוש יצול ,מטה .לא תטה משפט )דברים ט"ז(,
מתרגמינן לא תצלי דין :עין של מתכת .טבעת של מתכת :לחיים .שני עצים שבנקבי העול :עריים .עשוי כמין כלי של מסתת אבנים ובו משבר
גושים של עפר .וקרוי עריים ,מלשון ערער תתערער )ירמיה נא( ,ערו ערו עד היסוד בה )תהלים קל"ז( ואין הלכה כרבי יהודה שמטהר בלחיים:
ג מגרה .ברזל מלא פגימות שמנסרים בו הלוחות והנסרים .ובלע"ז סיג"א .ויש למגרה שני עצים ,אחד מצד זה ואחד מצד זה ,שבהם תופס
חרש עצים בשעה שמנסר הלוחות ,והעצים הללו הן בית יד למגרה .ואם נטמאת המגרה ,הנוגע בהן טמא ,דהוו לה ידות :בחוט ובמשיחה.
בראש העצים הללו שהן בית יד ,קושרין חוט ומשיחה וחבל שהולך על אורך המגירה ומחבר בין שניהן ומעמידו :באמה .עץ ארוך שבאמצע
אלו השני עצים והולך על אורך המגרה ,קרוי אמה :ובסניפין .עץ קטן נתון מן החוט והמשיחה עד האמה ,ובו פותלין וגודלין החוט והמשיחה,
וראשו אחד בתוך החוט וראשו אחד באמה .ופעמים ישים שנים :מכבש .מקום יש לו לחרש עצים שכובש ועוצר שם העצים העקומים והלוחות
העקומות והעקושות כדי שיתישרו ,וכן עוצר שם העצים והנסרים שלא יתנועעו לכאן ולכאן עד שיתקנם למלאכתו :קשטנית .כמין קשת קטן
של עץ שתוחבים בו ברזל של מקדח כשרוצה לקדוח בו ,והאדם אוחז בקשת ומגלגל בו את הברזל .ואם הברזל טמא לא נטמא הקשת ,דלא
הוי חיבור ,שדרכם היה שלא לחבר הקשת בברזל :מסר הגדול .מגירה גדולה שעשויה לנסור קורות ,ועושים לה כמין מרובע מעצים דקים,
והמגירה באמצע ,ואותו המרובע קרוי מלבן :טהור .שאין טמא אלא מקום אחיזת בית יד בלבד .ואין הלכה כר' יהודה :ביתר .חבל הקשת.
לשון כוננו חצם על יתר )שם י"א( :אע"פ שהיא מתוחה .אע"פ שהחץ ביתר ובקשת ומתוחה לירות בה ונטמא החץ ,לא נטמא הקשת והיתר,
שאין החץ חיבור לקשת ויתר :אישות .בריה שאין לה עינים .התנשמת מתרגמינן אישותא .וצדין אותה לפי שמפסדת את השדות :טהורה.
שאינה חשובה כלי :כל זמן שהיא מתוחה .והחץ של ברזל בה .אם נטמא החץ נטמאת המצודה .ואין הלכה כר' יהודה:
פרק כב א השלחן והדלפקי .כלי עץ שמשימין בו צלוחיות ואשישות ואוכלין ומשקין ,וממנו נוטלין ומשימין על השלחן :ושייר בהן מקום
הנחת כוסות .שלא נפחת או שלא חיפן .דאי הוה כולו מחופה שיש ,היה טהור ככלי אבנים ,דבתר חפויו אזלינן :מקום הנחת
חתיכות .של לחם ושל בשר .דאם אין בשלחן מקום הנחת חתיכות ,לאו שלחן הוא ולאו דלפקי הוא .ואין הלכה כר' יהודה :ב ניטלה אחת
מרגליו טהור .דלא חזי לשלחן ,שהרי אינו ראוי לאכול עליו :ניטלה שלישית טמא .שראוי לאכול עליו כמו על גבי טבלא .והוא שיחשוב לאכול
עליו :אינו צריך מחשבה .דכיון שראוי לאכול עליו הרי הוא מקבל טומאה :וכן הדלופקי .דינו כדין השלחן ,וכשם שנחלקו בשלחן כך נחלקו
בדלופקי .ואין הלכה כר' יוסי :ג ספסל .דף רחב וארוך ,בראשו אחד תקוע מתחתיו דף גבוה וכן בראשו השני ,כדי להגביהו מן הקרקע שיהיה
ראוי לישב עליו :ניטל השני טהור .ולא דמי לשלחן דכשנטלו שלש רגליו טמא ,דספסל שנשברו שני ראשיו לא חזי לישיבה ,שהיושב עליו
כיושב על גבי קרקע :אם יש בו גובה טפח טמא .שהדף העב טפח חזי לישיבה :שרפרף .ספסל להדום רגליו של אדם :הכסא שלפני קתדרא.
דינו כשרפרף :ד שניטלו חפויו .לשון חפי פותחת ,כמין שינים יוצאים מכל צד בכסא של כלה ,ועשויין כדי שיסמכו עליהן :בית שמאי
מטמאין .דאכתי חזי לישיבה :ובית הלל מטהרין .דלא חזי לכלה ,והוי כנשבר :אף מלבן הכסא טמא .כלומר ,אף מלבן הכסא בפני עצמו בלא
הכסא ובלא חפויו טמא ,כל שכן שהכסא בלא חפויו טמא .מלבן ,צורת לבינה מרובעת עושים על הכסא ויושבים עליו :כסא שקבעו בעריבה.
הביא כסא ממקום אחר וקבעו בעריבה דרך ישיבתו .ועריבה אינה טמאה מדרס ,דחזיא ללישה :בית שמאי מטמאין .דלא בטל כסא לגבי
עריבה :ובית הלל מטהרין .ממדרס .דבטל כסא לגבי עריבה .אבל כסא העשוי בעריבה עצמה מודו בית שמאי לבית הלל דטהור :ושמאי אומר.
אף כסא העשוי בעריבה עצמה טמא מדרס :ה כסא שלא היו חפויו יוצאים .שאין הנסרים בולטים חוץ מן הכסא .שהכסא עשוי מארבע
עצים ונסרים קבועין משלש רוחות הכסא עומדין גבוהים תחת העצים מהודקים זה אצל זה ,וממעל לעצים לוחות עשויין לישב עליהן .ואם
נשברו הלוחות העשויות למושב ,יכול להטות הכסא לכל צד שירצה ולישב על אותן הנסרים הקבועים בשלש רוחות של כסא ,אבל כשהן
בולטים לחוץ אינו יכול להטותו על צדו .וחפויו דהכא לאו כחפויו דרישא שהן כמו שינים בולטים ,אלא לנסרים שמחפין העצים קרי חפויו:
ו שניטל חפויו האמצעי .שניטל לוח האמצעי ונשאר לוח מכאן ולוח מכאן :טמא .דחזי לישיבה :אם היה רחב טפח .חזי לישיבה .ואם לא,
לא :ז שנים מחפויו .מלוחות העשויות למושב :רבי עקיבא מטמא .ואין הלכה כר' עקיבא :ונשתייר בו בית קבלה .שהוא חלול קצת וראוי
לקבל רמונים ,טהור .ולא מטמאינן ליה מפני שיש לו בית קיבול ,מפני שבטל העיקר .דעיקרו לישיבה עביד ולא לבית קיבול ,והואיל ונתבטל
העיקר שבעבורו היה חשוב כלי ,בטלה הטפילה ,ולא מטמא מטעם שיש לו בית קיבול .וכן הלכה .דהכי תנן לעיל פרק המפרק ,גבי משפלת.
ובפרק כרים וכסתות גבי חמת :ח שידה .עשויה כמין ארון .ובשידה שאינה מחזקת ארבעים סאה מיירי ,שהיא מקבלת טומאה :שניטל
העליון .הכיסוי שעליה :התחתון .שוליה :ניטל העליון והתחתון .והדפין שבצדדין נשארו :וחכמים מטהרין .והלכה כחכמים :הסתת .מסתת
אבנים .והוא מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן כשמסתת בקצה השני :ט כופת .חתיכת עץ עבה ורחבה .והכי משמע פירושו
בתוספתא :סרקו .ציירו :וכרכמו .צבעו בכרכום :ועשה בו פנים .פסלו במעצר והשוהו ברהיטני ,שיהיו נראים לו פנים יפים :רבי עקיבא מטמא.
דמושב הוא :וחכמים מטהרין .דכחתיכת עץ בעלמא חשיב :עד שיחוק .שיחקוק בו מקום ישיבה :התקינן לישיבה טהורים .ממדרס .לפי שאין
עשויין לישיבה ובטלה דעתו אצל כל אדם :סירגן בגמי על פיהן ,כדרך שמסרגין את המטות :טמאין .דאין התבן והמוכין יכולין ליפול ,וחזי
