Page 153 - 10
P. 153

‫מברטנורא‬  ‫‪È‬א ‪Ã‬הלוֹת א ‪ -‬ב‬  ‫רבי עובדיה‬

‫מתקנן לכבשים‪ .‬שכובשים בהן ירק במלח ובחומץ ומניחין אותן שם להתקיים‪ :‬אפרכס‪ .‬כלי עשוי לרחים‪ ,‬שרחב מלמעלה וקצר מלמטה‬
‫בשוליו‪ ,‬ונותנים בו חטין הרבה בפעם אחת והן יורדים מעט מעט לתוך הרחים ונטחנים שם ודוגמתו מצינו בריש חגיגה ]דף ג'[ עשה אזנך‬

‫כאפרכסת‪ ,‬שמכניס הרבה ומוציא קמעה‪ :‬אשריך כלים‪ .‬מסכת כלים‪ :‬שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה‪ .‬מתחלת באבות הטומאות‪ ,‬ומסיימת‬
                                                             ‫הארפכס של זכוכית טהורה‪:‬‬

                          ‫‪Ç ‬מ ‪Æ Æ‬כת ‪È‬א ‪Ã‬הלוֹת ‪‬‬

‫פרק א א שנים טמאים במת אחד טמא טומאת שבעה‪ .‬כולה מתניתין מפרש לה ואזיל‪ :‬אדם הנוגע במת‪ ,‬טמא טומאת שבעה‪ .‬דכתיב‬

‫)במדבר י"ט( הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים‪ ,‬לפי שהוא נעשה אב הטומאה‪ ,‬שהמת אבי אבות הטומאה הוא‪ :‬אדם‬
‫הנוגע בו טמא טומאת ערב‪ .‬דכתיב )שם( והנפש הנוגעת תטמא עד הערב‪ ,‬לפי שהוא נעשה ולד הטומאה וכל ולד הטומאה אין בו אלא טומאת‬
‫ערב‪ .‬אבל חכמים גזרו על הנוגע בטמא מת בעודו מחובר למת שיהיה טמא שבעה‪ :‬ב כלים הנוגעים במת וכו'‪ .‬בין כלי מתכות בין כלי שטף‬
‫ובגדים מיטמאין כמת עצמו‪ ,‬דכתיב )שם( בחלל חרב או במת‪ ,‬חרב הרי הוא כמת‪ ,‬והוא הדין לשאר כל הכלים‪ .‬הלכך כלים הנוגעים במת‬

‫נעשים אבי אבות‪ ,‬וכלים בכלים אב הטומאה‪ ,‬דלעולם אין הכלים שניים נעשים כראשונים‪ :‬השלישי בין אדם בין כלים‪ ,‬נעשים ראשונים‬
‫ומיטמאין טומאת ערב‪ :‬ג כיצד ארבעה‪ .‬כלים הנוגעים במת‪ ,‬אבי אבות כמותו‪ .‬ואדם בכלים‪ ,‬אב הטומאה‪ .‬וכלים באדם‪ ,‬נמי אב הטומאה‬
‫כאדם עצמו‪ ,‬דכתיב )במדבר ל"א( וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם‪ ,‬הא למדת שכל אדם הטמא טומאת שבעה מטמא הכלים טומאת‬

‫שבעה‪ :‬הרביעי בין אדם בין כלים‪ .‬נעשים ראשונים‪ .‬והוא הדין דבכיצד שלשה הוה מצי למתני אדם הנוגע במת וכלים באדם טמאים טומאת‬
‫שבעה‪ ,‬השלישי בין אדם בין כלים טמאין טומאת ערב‪ .‬אלא מסיפא ארבעה טמאין במת שמעינן לה‪ ,‬דאפילו אדם בכלים שנגעו במת וכלים‬

‫באדם קתני טומאת שבעה‪ ,‬כל שכן אדם במת עצמו וכלים באדם דאיכא טומאת שבעה‪ :‬שפוד‪ .‬כמין עמוד של מתכת תקוע באמצע האוהל‬
‫ובראשו קושרין האוהל‪ :‬אין האוהל מתחשב‪ .‬לפי שאין האוהל מטמא השפוד‪ ,‬לפיכך אינו נחשב במנין סדר הטומאות‪ ,‬אלא כל המונח באוהל‬
‫המת כנוגע במת עצמו‪ ,‬ואין כאן אלא ארבעה‪ .‬אי נמי‪ ,‬אפילו אין השפוד בתוך האוהל אלא שנוגע באוהל מבחוץ אפילו הכי אין האוהל‬

‫מתחשב במנין סדר משנתנו‪ .‬והכי מוכח לקמן בפרק סגוס עבה במשנת טבליות של עץ‪ :‬ד שהכלים שלשה‪ .‬כגון כלים שנגעו במת וכלים‬
‫בכלים ועוד כלים שלישים בשניים‪ ,‬כולן טמאין‪ :‬והאדם שנים‪ .‬כגון אדם במת ואדם שני בזה האדם שנטמא במת‪ .‬אבל אדם השלישי בשני‪,‬‬
‫טהור‪ :‬שהוא באמצע‪ .‬כגון כלים ואדם וכלים‪ ,‬דהרביעי בין אדם בין כלים מיטמא טומאת ערב‪ ,‬כדשמעינן ממתניתין דלעיל‪ :‬ה מטמא בגדים‪.‬‬
‫כל זמן שלא פירש‪ ,‬דכתיב )ויקרא ט"ו( והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו‪ ,‬אלמא שהוא מטמא בגדים בשעת מגעו בזב‪ :‬ואין בגדים הנוגעים בזב‬
‫מטמאין בגדים‪ .‬לפי שהזב אב הטומאה והבגדים הנוגעים בו נעשים ראשון ואין מטמאין בגדים אחרים‪ ,‬שאין אדם וכלים מקבלים טומאה‬
‫אלא מאב הטומאה‪ :‬שהבגדים הנושאין את הזב מטמאין אדם‪ .‬כגון משכב ומושב של זב מטמאין אדם‪ ,‬לפי שהן נעשים אב הטומאה כזב‬
‫עצמו‪ ,‬דכתיב )שם( וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב‪ :‬ואין אדם הנושא את הזב מטמא אדם‪ .‬ואפילו בשעה שהוא נושא אותו‬
‫קודם שפירש‪ ,‬שאינו אלא ראשון לטומאה ואין ראשון מטמא אדם‪ :‬ו עד שתצא נפשו‪ .‬דכתיב )במדבר י"ט( כל הנוגע במת בנפש האדם אשר‬
‫ימות‪ ,‬למדך הכתוב שאינו מטמא עד שימות‪ :‬מגויד‪ .‬מחותך‪ .‬לשון גודו אילנא )דניאל ד'(‪ :‬זוקק ליבום‪ .‬כל זמן שהוא גוסס יבמתו אסורה להנשא‪:‬‬
‫ופוטר מן היבום‪ .‬אם מת והניח בן גוסס‪ ,‬אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום‪ :‬ומאכיל בתרומה‪ .‬את אמו‪ ,‬אם היא בת ישראל שנישאת לכהן‪:‬‬
‫ופוסל‪ .‬את אמו מן התרומה‪ ,‬אם בת כהן לישראל היא‪ :‬וכן בהמה וחיה אין מטמאין‪ .‬טומאת נבילות‪ ,‬עד שתצא נפשם‪ :‬כזנב הלטאה‪ .‬כלומר‬
‫למה פרכוס זה דומה‪ ,‬לזנב הלטאה‪ :‬ז האיברים‪ .‬צריך שיהיה בהם בשר וגידים ועצמות‪ ,‬ובכך הוא נחשב אבר‪ .‬ומיירי בין באבר שנתלש מן‬
‫החי בין באבר מן המת‪ :‬ח פיסת הרגל‪ .‬כף הרגל היא הפרסה‪ :‬ששה בכל אצבע לחמש אצבעות‪ ,‬היינו שלשים‪ :‬קרסול‪ .‬תרגום כרעיים‪,‬‬
‫קרסולין‪ .‬מקום חיבור הרגל והשוק‪ :‬קטלת‪ .‬למעלה בראש הירך‪ :‬בקנה‪ .‬עצם המחובר ליד‪ .‬מלשון קנה המדה‪ ,‬שבו מודדים האמה‪ :‬מרפק‪.‬‬
‫קוד"ו בלע"ז‪ :‬מאה ואחד מזה‪ .‬שכל מה שמנה עד עכשיו מצד אחד מהגוף הוא‪ ,‬כגון יד אחד ורגל אחד ודופן אחת‪ :‬מפתח של לב‪ .‬הוא‬
‫החזה‪ .‬שמפני תנועת החזה מנשב הריאה על הלב‪ ,‬נמצא החזה פותח דרך שממנו יכנס האויר ויצא ללב‪ :‬בנקביו‪ .‬הביצים וגיד האמה‪ :‬בשר‬
‫כראוי‪ .‬כדי שיעלה ארוכה ויבריא‪ ,‬אם היה מחובר באדם חי‪ :‬ואין מטמאין באוהל‪ .‬לפי שטומאת אוהל אינה אלא או באדם שלם כדכתיב‬
‫)במדבר י"ט( אדם כי ימות באוהל‪ ,‬או באבר הדומה לאדם כדכתיב )שם( בעצם אדם‪ ,‬מה אדם יש בו בשר וגידים ועצמות ומטמא באוהל‪ ,‬אף‬

                                                 ‫אבר שיש בו בשר וגידים ועצמות מטמא באוהל‪:‬‬

‫פרק ב א אלו מטמאין באוהל‪ ,‬המת וכזית מן המת‪ .‬ואי קשיא‪ ,‬כזית מן המת מטמא מת עצמו לא כל שכן‪ ,‬הא מלתא מתרצה בגמרא‬

‫בנזיר ]דף נ"ט[‪ .‬לא נצרכא אלא לנפל שלא נתקשרו אבריו בגידין שאין בו כזית בשר‪ :‬נצל‪ .‬בשר המת שנימוח ונעשה כמין ליחה‬
‫סרוחה‪ :‬מלוא תרוד‪ .‬כף‪ .‬ושיעורו מלא חפניים‪ :‬רקב‪ .‬גופו של מת כשכלה לחותו ונעשה כמין עפר‪ .‬ואין מלוא תרוד רקב מטמא אלא מן המת‬
‫שנקבר ערום בארון של שיש ומכוסה בכיסוי של שיש‪ ,‬עד שנודע בודאי שאין בו תערובת רקבון של בגד או של עץ או עפר אחר‪ .‬אבל מת‬

‫שנקבר בכסותו או בארון של עץ או בעפר‪ ,‬אין לו רקב‪ .‬וכן מת שנקבר חסר אבר אין לו רקב‪ :‬השדרה והגולגולת‪ .‬אע"פ שאין בהם בשר‬
‫מטמאים באוהל‪ ,‬לפי שצורת אדם ניכרת בהם‪ ,‬דכתיב בעצם אדם‪ ,‬עצם שניכר בו שהוא של אדם‪ :‬אבר מן המת ואבר מן החי‪ .‬דכתיב )במדבר‬
‫י"ט( בחלל חרב או במת‪ ,‬אבר שהבדילתו החרב מן החי הרי הוא כמת‪ :‬ורובע עצמות‪ .‬רובע הקב של עצמות‪ :‬מרוב המנין או מרוב הבנין‪.‬‬
‫רבותי פירשו‪ ,‬שהן מועטין מהיות בהן רוב מנין ורוב בנין‪ ,‬דאע"פ שאין בהן לא רוב המנין ולא רוב הבנין מטמאין‪ :‬ורוב בנינו ורוב מנינו‪ .‬רוב‬
‫בנין הגוף‪ ,‬או רוב מנין העצמות אע"פ שאינו רוב בנין הגוף‪ ,‬מטמאין‪ ,‬ואע"פ שאין בהן רובע‪ .‬ורוב בנינו‪ ,‬כגון השוקים והירכים והצלעות‬

‫]והשדרה[‪ .‬ורוב מנינו‪ ,‬כגון ראשי אצבעות הידים והרגלים וכיוצא בהן‪ ,‬ובלבד שיהיו קכ"ה אברים‪ ,‬מטמאים‪ :‬ב רביעית דם‪ .‬שיצא כולו לאחר‬
‫מיתה‪ :‬ורביעית דם תבוסה‪ .‬שיצא מקצת רביעית מחיים ומקצת לאחר מיתה‪ .‬ולקמן בפ"ג ]משנה ה'[ מפרש לה‪ :‬תבוסה‪ .‬לשון מתבוססת בדמיך‬
‫)יחזקאל ט"ז(‪ .‬ורביעית דם שיצא כולו לאחר מיתה‪ ,‬דאורייתא‪ ,‬דכתיב במת בנפש‪ .‬אבל דם תבוסה אינו אלא מדרבנן‪ .‬ותני דאורייתא ותני דרבנן‪:‬‬

‫ממת אחד‪ .‬ולא משני מתים‪ .‬קסברי רבנן‪ ,‬יש אם למסורת ועל כל נפשות מת לא יבא )ויקרא כ"א(‪ ,‬נפשת כתיב חסר‪ :‬ר' עקיבא אומר משני‬
‫מתים‪ .‬חצי רביעית ממת זה וחצי רביעית ממת אחר‪ ,‬מטמא באוהל‪ .‬דסבר יש אם למקרא‪ ,‬נפשות מת‪ ,‬משמע שתי נפשות ושיעור אחד‪,‬‬
‫מדלא קאמר נפשות מתים‪ .‬ואין הלכה כר' עקיבא‪ :‬ר' עקיבא אומר כל שהוא‪ .‬כשם שטמא בעצמות רוב מנין ורוב בנין אע"פ שאין בו רובע‬
‫הקב שהוא שיעור המיוחד לעצמות‪ ,‬כך טמא בדם הקטן שיצא כולו אע"פ שאין בו רביעית שהוא שיעור המיוחד לדם‪ :‬וחכמים אומרים‬
‫רביעית‪ .‬אם אמרת בעצמות שבידוע שכולו לפניך‪ ,‬תאמר בדם שאני אומר נשתיירה ממנה טפה כל שהוא ולא יצא כולו‪ .‬והלכה כחכמים‪ :‬כזית‬
‫רמה‪ .‬שנולדה בבשר המת‪ :‬מטמא כבשרו‪ .‬דרמה היוצאה מן המת אפילו חיה‪ ,‬כבשר המת היא חשובה‪ ,‬משום דאדם מחיים אקרי רמה‪ ,‬דכתיב‬
‫)איוב כ"ח( אף כי אנוש רמה‪ :‬וחכמים מטהרים‪ .‬והלכה כחכמים‪ :‬אפר שרופים‪ .‬אדם שנשרף ונעשה אפר ולא נתערב בו מאפר עצים‪ :‬שעורו‬
‫ברובע קב אפר‪ ,‬מטמא‪ :‬וחכמים מטהרים‪ .‬והלכה כחכמים‪ :‬עפר קברות‪ .‬עפר שמעורב בו דם וליחה של מת‪ .‬ומלא תרווד ועוד טמא‪ ,‬לפי שאי‬
‫אפשר למלוא תרווד ועוד שלא יהיה בו מלוא תרווד רקב דאמר לעיל שהוא טמא‪ .‬והכי נמי מיירי במת שנקבר ערום בארון של שיש שאין‬

‫עפר אחר מעורב בו‪ :‬ר' שמעון מטהר‪ .‬ואין הלכה כר' שמעון‪ :‬אינו חיבור לטומאה‪ .‬ואם האהיל על מקצתו אינו כאילו האהיל על כולו‪ .‬וכן‬
   148   149   150   151   152   153   154   155   156   157   158