Page 228 - 30322
P. 228
המרפא והכאב
הדבר הטוב ביותר בחיינו אולי עדיין
שייך לעבר.
— ג'יימס סליס
בית החולים בלקוול ,סטייטן איילנד
29בדצמבר 2014
המעלית נפתחה בקומה השביעית.
ד"ר אסתר הזייל יצאה מהמעלית ,לבושה חלוק לבן .אישה קטנה
ונמרצת עם שיער בלונדיני־אפרפר קצוץ .משקפיים עגולים הבליטו
את עיניה הירוקות שנצצו בתבונה ובסקרנות .היא התקדמה אל קצה
המסדרון ,אל חדר ,712עם קלסר עבה בידה.
היא פגשה שם את האח האחראי על החדר :גברתן ,שהיו שכינו
אותו "פני צלקת" בגלל פניו השרופות למחצה.
"תוכל לפתוח לי את הדלת ,בבקשה?"
"או־קיי ,דוק ",ענה העובד" .כרגע המטופל במצב רוח רגוע ונעים,
אבל את יודעת טוב יותר ממני שאין כללים אצל טיפוסים כאלה .ואני
חייב להזהיר אותך ,כפתור החירום בחדר כבר לא עובד .אז אל תהססי
לצעוק אליי בכל בעיה קטנה ,גם אם את לא בטוחה שנשמע אותך ,כי
אתם תמיד מאלצים אותנו לעבוד בצוות מצומצם".
אסתר הביטה בו בזעם ,ופני צלקת נסוג.
"כבר אי־אפשר לצחוק פה ",נהם ומשך בכתפיו.
האח פתח את הדלת ונעל אותה מאחוריו .אסתר נכנסה לחדר.
