Page 213 - 919-מוכן
P. 213

‫‪212‬‬

‫גם בהקשר זה – כמו בקשר להסכם שעניינו מזונות‬
‫– על בית המשפט לוודא כי ההסכמה בין ההורים משרתת‬
‫את טובת הילד וכי לא התקבלה בסערת הגירושין‪ ,‬תוך‬
‫דחיית האינטרס שלו מפני זה של הוריו (שם‪ ,‬בעמ' ‪.)563‬‬
‫מטעם זה גם הוחלה הלכת התביעה העצמאית – ‪-‬‬
‫שראשיתה כאמור בהסכמים בדבר מזונות – גם ביחס‬
‫להסכמים שעניינם משמורתם הפיזית של הקטינים‪ .‬הווה‬
‫אומר‪ ,‬הילד לא יהיה כבול בהסכמת הוריו בדבר משמורת‬
‫פיזית משותפת – אף אם זו אושרה בידי בית המשפט –‬

    ‫אם יתברר בדיעבד כי שאלת טובתו לא נבחנה כדבעי‪:‬‬

         ‫"מקום בו לא נערך דיון כאמור‬
         ‫[בטובת הילד – ע' פ']‪ ,‬תחול ההלכה‬
         ‫כי 'ילדים אינם כבולים להסכמות של‬
         ‫הוריהם בהליך גירושין לרבות בעניין‬
         ‫סמכות השיפוט שתדון בעניין‬
         ‫מזונותיהם'‪ ]...[ .‬בכל ענייני הקטין‬
         ‫הקריטריון הוא זה המהותי‪ ,‬קרי‪ ,‬האם‬
   208   209   210   211   212   213   214   215   216   217   218