Page 40 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

פתח דבר
האידיאולוגיה הכנענית, שהייתה נחלתה של קבוצה קטנה אשר נוסדה בשנות הארבעים של המאה הקודמת, טורדת מאז ועד היום את מנוחתם של חוקרים היסטוריונים, וכן של אנשים שהושפעו ממנה אך גם חלקו עליה, כבועז עברון ואורי אבנרי. נקודת המוצא של חיבור זה היא שמדובר בהתארגנות
שהשיח שלה מבטא תפיסה פוליטית נורמטיבית, אשר ממנה התעלמה במידה רבה האקדמיה. האידיאולוגיה הכנענית התנגדה לתפיסה הציונית אשר ראתה את היהדות כלאום. היא גרסה לעומת זאת, שמסוף המאה ה־19 החל להתפתח בארץ “לאום עברי חדש הקם במסגרתה הגיאוגרפית והלשונית
של האומה העברית הקלסית שחיתה כאן לפני 2000 שנה בתקופה העתיקה עד שחרבה”181. מחד תפסה הכנעניות את הלאומיות לפי המודל הצרפתי הרפובליקאי (וכללה בכך את הטענה שאין בנמצא התגבשות לאומית ערבית, ומדובר ב”עולם ערבאי” שתפיסתו הפן ערבית היא דכאנית); ומאידך
צידדה אידיאולוגיה זו במושגים כגון “ברית” או “מאחד”, השייכים לעולמו של הפדרליזם. חשוב להדגיש את היסוד הרפובליקאי באידיאולוגיה הכנענית – הן בגלל מרכזיותו בה, הן בגלל התעלמות החוקרים ממנו. למרבה הצער כמה מאותם חוקרים מזהים בטעות רעיון זה עם ה”ממלכתיות” של דוד בן גוריון, כמו במאמרו הידוע (ואולי אף המכונן) של יואב פלד “זרים באוטופיה: מעמדם
האזרחי של הפלסטינים בישראל”182. בכנעניות נוכח גם עיקרון דמוקרטי ברור, שכן “אחד מיסודותיה של דמוקרטיה... הוא שאין כסף בלי נציגות... ומה הן המגביות או קרן ספיר? זהו דבר האנטי דמוקרטי בהא הידיעה... בידי הממשלה אצלנו יש כסף בלי נציגות, וזהו כסף חפשי, שהוא למעשה חפשי מכל ביקורת של הציבור... בעצם יש כאן משטר אוזופטורי, משטר של חומסי שלטון, והדבר קשור קשר אמיץ עם המשטר של כסף בלי נציגות”183. ההשוואה לטענה “אין מיסוי ללא ייצוג” של המורדים האמריקאים בשלטון הבריטי הנה ברורה. השיח הפוליטי הנוהג בישראל מאז הקמתה עד היום הוא אנומלי, שכן הוא נובע מתפיסה הרואה בציונות תנועה לאומית המחזירה את היהודים למולדתם ההיסטורית, ולפיכך רואה את הפרויקט שלה – מדינת ישראל – כמדינת לאום ואף כמדינה דמוקרטית. המדינה המודרנית, מעצם היותה רפובליקה, כללה את כלל האזרחים. גם “המדינות האתניות” שנוצרו לאחר מלחמת העולם הראשונה שילבו מרכיבים טריטוריאליים ואזרחיים בזהותן הלאומית, וכך “ככל שהמדינות הללו רואות את עצמן שייכות לאומת ליבה אתנית, הן עדין מכירות ב’אומה האזרחית’ הטריטוריאלית, הקיימת לצידה של האומה האתנית, המזוהה עם הגוף האזרחי שהוא רב אתני”184. ברם, התנועה הציונית לא צמחה בטריטוריה לאומית, ומדינת ישראל עד היום לא השתיתה את זהותה על הגוף האזרחי של המדינה, אלא על היהודים באשר הם. מדינת ישראל אינה מזדהה בתרבות משותפת (תרבות עברית או תרבות עברית ישראלית), ותרבות יהודית (למעט אולי תרבות דתית) לא הייתה משותפת לכל הקהילות היהודיות באשר הן. עיגון הזהות נעוץ בעצם במוצא אתני משותף (הרציונל לחוק השבות), שגם הוא בעיקרו מדומיין, וכך צמח המשטר בישראל כאתנוקרטיה בתוך מסגרת הפרדיגמה הציונית, המעצבת את השיח המיתולוגי מאז הקמת
181 יצחק קירה, האידיאולוגיה של תנועת העבריים (“הכנענים”), עבודת גמר, 1974, מתוך (עורך) יונתן רטוש, מניצחון למפולת, 1976, הוצאת הדר, עמ’ 360. 182 תיאוריה וביקורת מס’ 3 ,1993, עמ’ 21־35. 183 יצחק קירה, עמ’ 377. 184 משה ברנט, עם ככל העמים, לקראת הקמתה של רפובליקה ישראלית, 2009, הוצאת כרמל, עמ’ 108.
40