Page 54 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023

מספרי. יצירת ‘פלורליזם תרבותי ואתני במסגרת האזרחות המשותפת והניטראלית’ – זו בדיוק הפשרה הנדרשת במקרה של ישראל. להערכתי, זה הסיכוי היחיד להמשך קיומנו לטווח ארוך”.
לסיכום ביקורתו של עברון על התנועה הכנענית, וביקורת אורנן על ביקורתו – נראה כי עברון דווקא קרוב למדי לעמדת אורנן, המחזיק בעמדה כנענית בגרסה ליברלית, עד כדי הסכמה למעמד שווה לעברית ולערבית המדוברת ואף לעקרון הרב תרבותיות. במכתבו אליי הסכים עברון עקרונית בדבר בית ספר עברי כלל ־ אתני (עיקרון רפובליקאי מובהק): “בית הספר העברי החילוני יכול היה אולי לשמש כור היתוך לאזרחות ישראלית משותפת, אם היו משמיטים את כל הבלבולת על ‘הגורל היהודי המאחד את כולנו’”. בהמשך המכתב העלה עברון עוד טענה כנענית ברורה ומבוהקת בענייני לשון: “יש לזכור שהשפה העברית אינה היחידה ש’הוחייתה’. הרי ידוע לנו שרוב תושבי איטליה לא דיברו איטלקית, רוב תושבי צרפת לא דיברו צרפתית, וכן הדבר לגבי כל אחת מהשפות האירופאיות הגדולות. בית הספר והממשל המרכזי הם שיצרו את האחדות התרבותית. עצם המושג ‘אנגליה של המלך’, המגדיר את האנגלית המופתית, מלמד שהמסגרת המדינית המשותפת ולשון האליטה השלטונית, הכנסייתית והאינטלקטואלית הן שיצרו את התרבות הלאומית”. עברון כותב ככנעני גם בנושא התרבות: “התרבות היחידה היכולה להתקבל בארץ בלי לכפות תכנים אידיאולוגיים ותיאולוגים היא התרבות העברית הישראלית, שאכן במקורה מכילה תכנים יהודיים מפורשים אך התפתחה מעבר לכך”. עברון היה בחייו שותף לעמדת היונים הציונים בכך שתמך בפתרון של שתי מדינות, אך במכתבו ביטא תפיסה מורכבת יותר: “הייתה לי זה לא מכבר שיחה עם אחד מחשובי המנהיגות הפלשתינית, והוא הסכים לטענתי כי מאחר ששני העמים כה כרוכים ומסובכים זה בתוך זה, כמעט בלתי אפשרי הוא להפריד ביניהם. מאידך גיסא, הפרדה זו הכרחית כדי שהפלשתינים יוכלו לגבש את עצמם כאומה וכציבור, ולאחר מכן הפתרון הוא הצטרפות למסגרת פדראלית או קונפדראלית עם ישראל”242. עברון ואורנן מתגלים אפוא שניהם כבעלי תפיסה ליברלית, בעלת השפעות כנעניות אך משתייכת לקטגוריית מחשבה תרבותית החורגת מהתפיסה הרפובליקאית של רטוש, אמיר וזהר.
242 עברון, שם.
54