Page 80 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023
P. 80
שהיו אויב אך אתמול, כשטרם הסתיימו קרבות המלחמה למעשה. מתן האפשרות להצבעתם הייתה בניגוד לנורמת המשפט הבינלאומי ונועדה לחזק את הלגיטימציה של מדינת ישראל על הטריטוריות שנכבשו. המחיר היה אי מתן זכות הצבעה ל"גולי קפריסין״ (היהודים שנכלאו במחנות הבריטים בדרכם לארץ), מעצם אי הימצאותם בשטח הנמצא תחת שליטת ממשלת ישראל (שטרם קבעה את גבולות המדינה). יש לזכור שחוק האזרחות התקבל רק בשנת 1952, כך שלא רק הבחירות לאסיפה המכוננת אלא גם לכנסת השנייה(1951), לא היו בחירות של אזרחים, אלא של אוכלוסייה שניתנה לה זכות הבחירה. מדובר בסוגיה שהמחקר מתעלם ממנה. זאת הגם ביקורתו החשובה של חסן ג'אברין ש"עד כה, המחקר על הבחירות הראשונות לכנסת בשנת 1949 לא עמד על החשיבות המיוחדת של השתתפות הפלסטינים בבחירות אלא, אלא התייחס אל ההשתתפות הזו כאל נגזרת של אזרחות קיימת, כאילו האזרחות התממשה בפועל והנה מצב נתון"294. אולם ביקורת ג'אברין מתעלמת מהקושי ביחס לציבור העברי (הישראלי יהודי) מצד המחקר, שלא עמד על הבעייתיות מעצם ההתייחסות אל ההשתתפות בבחירות כאל נגזרת של אזרחות קיימת, הגם החלפת השלטון המנדטורי. למרות הדיון בחוק האזרחות כבר בישיבת הממשלה ב-21 באפריל 1949,- הוא התקבל רק בשנת 1952(נכנס לתוקף ב-14 ליולי בשנה זו), כשעיצוב האזרחות כרוך בחוק משמעותי אחר שהתקבל כבר ב-6 ליולי 1950 שסעיפו הראשון קבע ש"כל יהודי זכאי לעלות ארצה" - ובכך קבע את הבסיס הראשון של האתנוקרטיה זאת בניגוד לחזון הדמוקרטי ליברלי הנעוץ בהחלטת האו"ם 181 ובחלק האופרטיבי של הכרזת העצמאות. ההתנגדות לחוק האזרחות ההולך והמתגבש שהקשה על קבלת אזרחות ישראלית על ערבי המדינה, הובילה לשורה של אירועי מחאה ואף התארגנות עד הוק כנגדו. נוכח קבלת חוק יסוד הלאום הבעייתי (2018) ראוי לחזור אחורה בזמן כדי לעמוד את בסיסו האתנוקרטי, כפי העולה מדברי יצחק גרינבוים שהצהיר בכנס שנערך ב-12 ליולי 1952 נגד חוק האזרחות:" בפולין הגנתי על זכות היהודים לאזרחות פולנית, ולא עלה אז על דעתי שבמדינת ישראל אצטרך להילחם נגד חוק השולל את זכות הערבים לאזרחות המדינה" , בהזכירו את התחייבות פולין בחוזה ורסאי להקנות אזרחות לכל אלה שישבו בה ישיבת קבע, ובציינו שבפועל זכות זו נשללה מיהודים רבים, שפורמלית לא יכלו להוכיח את ישיבתם כישיבת קבע,- מה שזכה למישוג הייחודי בישראל בעל הכותרת –"נוכחים נפקדים".
294 ג’אברין עמ ‘ 10.
80
