Page 79 - מוינינגר ועד אורנן-יוסי גלבוע 2023
P. 79
רציונל היוזמה הוסבר בעיתון להבטחת "אזרחות ישראלית לכל תושבי המדינה הערבים בדומה לתושבים היהודים. הצעת חוק זו נועדה להבטיח שוויון זכויות בין כל תושבי מדינת ישראל ללא הבדל עם ולבטל סעיפים אנטי ערבים הפוגעים בשוויון הזכויות בין אזרחי ישראל, הפוגעות
באחוות העמים ובעקרונות הדמוקרטיים". רציונל זה עולה בקנה אחד עם הדמוקרטיה של מדינת "כל אזרחיה" והיה בו כדי לסייע לנרמל את ישראל כמדינת לאום אזרחי, שבסופו של דבר לא נתמכה ע"י שום כוח פוליטי.
אנומליה "אזרחותית" גם בשנות השישים של המאה הקודמת
חוק האזרחות היה פגום מעצם המתח הפנימי בין אזרחות מתוקף שבות לעומת ישיבה, כשהראשונה האמורה הייתה להיות של הלאום ההיגמוניאלי במדינה הייתה חסרת כל בסיס נורמטיבי בר השוואה. לכן אין זה כלל פלא לקרוא בדבר293 ידיעה שכותרתה הייתה "הכנסת החלה בקריאה ראשונה להצעת תיקון חוק האזרחות" כששר הפנים משה חיים שפירא מתרץ זאת ברצון להתאים את חוק האזרחות לניסיון שנרכש משך 14 השנים ולהתאמת הנהלים לאמנה בינלאומית שחתמה עליה ישראל בעניין חיסול מעמד חסרי הנתינות. עפ"י ההצעה תינתן לעולה שהות של שלושה חודשים מיום עלייתו להחליט אם ברצונו להיות אזרח ישראלי, לפי החוק הקיים הוא רוכש
את אזרחותו מיום עלייתו אלא אם הצהיר בו ביום שאינו רוצה להיות אזרח ישראלי. ח"כ שולמית אלוני מתחה ביקורת על האפליה הנהוגה "בין אזרח לאזרח לגבי קבלת אזרחות". בעוד שכל מי שנולד בארץ זכאי לאזרחות אוטומטית ללא צורך באישור שר הפנים, לשר יש שיקול דעת בעניין מתן אזרחות כמו גם אפשרות הניתנת לו למנוע אזרחות מאדם שנידון למאסר וריצה
את עונשו. ח"כ ד. לוי מהמפד"ל הציע להנהיג בחינה בתודעה לאומית כתנאי למתן אזרחות, מה שכמובן משקף את אופייה האתנוקרטי של ישראל, בעוד שח"כ אורי אבנרי ביטא עמדה נורמטיבית בהביעו התנגדות עקרונית למתן אזרחות אוטומטית לאנשים המגיעים לארץ. הוא טען שהדרכון הישראלי ניתן בקלות רבה יותר ולכן מזלזלים בערכו במדינות רבות. הוא הציע שכל אדם שנולד בישראל והוריו תושבים קבועים בה יהיה אזרח המדינה.
במקום סיכום
הדמוקרטיה המודרנית מבוססת על ריבונות האזרחים. מכאן נובעים: חוקתה, תרבותה הפוליטית כמו גם החוקים המסדירים את ההתאזרחות. עפ"י החלטת החלוקה (מס' 181) היו אמורות לקום שתי מדינות דמוקרטיות תחוקתיות להן כלכלה משותפת. המדינה "הערבית" לא קמה, ובזו שהוגדרה כ"יהודית" הפכה עצמה האסיפה המכוננת לפרלמנט רגיל היא הכנסת הראשונה. בבחירות לאסיפה המכוננת הצביעו מי שהיו לנתינים פלשתינאים (לפי "דבר המלך במועצתו") שהיו יהודים לפי דתם, - אך גם תושבי "השטחים הכבושים" (של ה"מדינה הערבית", שלא קמה)
79
293 מיום 6.12.1966.
