Page 16 - 1973 משא קטלוג
P. 16
שיכולות לדבוק בהם. השני, הסתירה לכאורה בין הפן הפואטי של יצירה אמנותית, המחייב סוג מסויים של שיקולים ופרשנות, לבין תפקידה התרפויטי של אמנות. מאחר וחלק מהאמנים המציגים החלו את עיסוקם באמנות כאמצעי לטיפול בהלם קרב/ טיפול נפשי, נוצר ספק לגבי הגדרת יצירתם כ"אמנות". אף-על-פי-כן, התערוכה מצליחה לדובב גישה משתפת, שרואה בלוחם
הבודד בשדה הקרב אמן יוצר, ובמקביל רואה באירוע חיים טראומטי שורש הכרחי של עיסוק באמנות.
בניגוד למצופה, ההתבוננות בתערוכה מביאה לידי ביטוי דווקא רקמה של הקשרים אינהרנטיים בין אפיון ה'אדם-לוחם' לבין צביון ה'אדם-אמן', ומדגישה את המשותף בין שני הצדדים של המונח 'לוחם-אמן'. התצוגה מאירה מסרים כנים וישירים של דילמות הומניות וקיומיות, שהינן שיקוף של האדם כלוחם תחת סכנת מוות. היא משקפת בעוצמה עיסוק במרקמים אמנותיים שנוצרים בצילה של מלחמה, בעיתה או בעקבותיה, באופן דומה לרכיבים אסתטיים, הומניים, חברתיים, תיעודיים ופואטיים, שמאפיינים כל אמנות גבוהה. יתכן שהשילוב בין השניים בתערוכה מראה לעתים סימני תפר ומעורר שאלות, אך הכוח הטמון בניסיון השילוב כפי שהוא משתקף בתערוכה, מצדיק ומעשיר את השימוש במושג 'לוחם-אמן'. אלגורית, ניתן לאפיין את
הקשר במעין התבוננות בשני "עמודי אש" שמשתרגים זה בזה, מלחמה ואמנות, המאוגדים בהיבט סיפורי, רעיוני ומוחשי. האש הפנימית של היוצר, מבטאת עוצמות שטקסטים אינם יכולים להמשיג, ומכילה גם אש פיזית, שחוו האמנים המציגים בשדה הקרב. הסינתזה בין "אש האמנות" לבין "אש שדה הקרב" יצרה בתערוכה מערבולת חושית של להבות אש ועשן, פחד, אובדן,
כאב וחוסר, ובכך כוחה של התערוכה.
התערוכה טוענת כי יש מקום לשילוב לא שגרתי בין שני ההיבטים של האמנות, הפואטי והתרפויטי. בפן האישי, בה בעת שהעיסוק של חלק מהמשתתפים בפעילות האמנותית התרחש בשדה המלחמה כנגד השיכחה, התערוכה מעידה על הצלחת האמנות לייצג היבטים של תיעוד, זיכרון והנצחה הקשורים במלחמה, לצד כוחה לתקן ולהביא להחלמת העוסקים בה. התערוכה בכללותה, אופן הצבתה, ההדים שנוצרו בין העבודות, השילוב בין הזיכרון, הטראומה והאמנות, וההתאמה לחלל בבית יד לבנים יצרו חוויה פואטית ואסתטית בפני עצמה. בחירתם המודעת של הלוחמים דאז לאזן את תחושות ההרס, ההרג, הנקמה, הכאב, הפחד
14
