Page 22 - 1943 הילל קוק

לשווא לדון עם פקידים בריטיים על אפשרויות להצלת יהודים, וחזר בידיים ריקות, הבריטים לא היו מוכנים להניע אצבע להצלת יהודים. הילל המתוסכל שכנע את ויל רוג'רס וחברי קונגרס אחרים להגיש הצעת החלטה משותפת בבית הנבחרים האמריקני להצלת יהודי אירופה, ואת הסנטורים גאי ג'ילט ואלברט תומס להגיש הצעה דומה בסנאט. ההצעה המשותפת היתה מעין
קריאה, אתגר, למעשה של חסד מטעם ממשל הנשיא רוזבלט, לפעולה להצלת יהודי אירופה.
כאן עלינו לומר כמה מילים על הנשיא פרנקלין דלנו רוזבלט, שיעזורו לנו להבין את המשך הסיפור. רוזבלט היה אחד הנשיאים החשובים בתולדות ארה"ב; הוא היה נכה, בן למשפחה עשירה, שעשה כמיטב יכולתו לחלץ את ארה"ב ממשבר כלכלי נורא שפקד אותה בשנת 1929. הוא גם הנהיג אותה במלחמת עולם שחייבה שינויים קיצוניים בכל היבטי החיים של ארה"ב. יהודי ארצות הברית היו ראשוני תומכיו הפוליטיים, וכמה מעוזריו הקרובים היו יהודים. התפקיד שמילאו יהודים מקורבי רוזבלט בכל הקשור להצלת יהודי אירופה נותר חידתי. עובדתית, הוא לא עשה כמעט דבר להצלת יהודים, והסיבה להתנהגותו מובילה אותנו לספקולציות. באוניברסיטת מסצ'וסטס, כאשר למדתי היסטוריה יהודית ומדעי המדינה, שאלתי את המרצה שלי, דייוויד ס. ויימן, שלימד היסטוריה אמריקנית מודרנית, אם הזדמן לו למצוא מסמכים המעידים על המועד שבו היה לרוזבלט ידע מוצק על השואה. תשובתו של ויימן היתה שהוא חיפש שנים רבות תיעוד כזה, ונותר בידיים ריקות. כמה שנים אחר כך, במהלך מחקר שערכתי בלימודי תואר שני בניו יורק, מצאתי מסמך בארכיון שקירב אותנו לתשובה בנוגע למה ידע רוזבלט על השואה ומתי. מתברר שהוא ידע לא מעט; ב-8 בדצמבר, 1942, רוזבלט הזמין את כלל ההנהגה היהודית האמריקנית אל הבית הלבן. בשעת הצהריים הוא דיווח למתכנסים ישירות, שההודעה הרשמית משלהי נובמבר 1942 על טבח 2.5 מיליון יהודים באירופה היתה נכונה. אבל, באותו רגע, 8 בדצמבר, 1942, הוא אמר שלא ניתן לעשות דבר בנוגע לטרגדיה. הנהגת יהודי ארה"ב עזבה את הבית הלבן מוכת הלם; כמעט איש לא פצה את פיו. אדולף הלד מוועד העבודה היהודי, אחד
ממשתפי הכינוס, רשם פרוטוקול משלו.
הפגישה עם הנשיא אורגנה ליום שלישי, 8 בדצמבר, 1942 בשעה 12 בצהריים. בהתחלה נאמר לנו שהנשיא יקצה לנו 15 דקות, אבל הישיבה נמשכה 29 דקות...
אחרי שישבנו, הנשיא פתח את השיחה במילים: "אני סדיסט, אדם בעל נטיות סדיסטיות קיצוניות. כאשר מיניתי את המושל להמן לעמוד בראש משרד הסעד והשיקום, חלפו בראשי מחשבות סדיסטיות. ידעתי שהמושל להמן הוא מנהלן מעולה, ורציתי לתפקיד מנהלן מעולה. אבל חשבתי על עוד משהו. קיוויתי שבתום המלחמה, אם אלוהים יחוס על חיי, אוכל לנסוע לגרמניה, לעמוד מאחורי מסך וליהנות מהסיפוק הסדיסטי למראה כמה "יונקרים" על ברכיהם,
מתחננים ללהמן שייתן להם לחם. ובאלוהים, אני אדרבן אותו לתת להם..."
הרב וייז לא קרא את הצהרת הוועד אלא פשוט אמר: "אדוני הנשיא, אנחנו מבקשים גם למסור פרטים והוכחות על העובדות הנוראות. אנו פונים אליך, כראש הממשל שלנו, לעשות ככל יכולתך להביא זאת לתשומת לבו של העולם ולעשות ככל יכולתך לעשות מאמץ להפסיק זאת."
20