Page 24 - 1943 הילל קוק

וושינגטון במזמורי תהלים ובתפילות ובצעקות, והתפללו על קברו של לינקולן זי"ע והלכו קוממיות בסך, עקב בצד אגודל, כדרכם של ת"ח. וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת הדרת פניהן ואת קפוטאותיהם של גדולי ישראל, ואת בגדי הקודש אשר להם, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ויניעו ראש ויקנאו בכבוד ישראל ובתפארת גדולתו, שבה"ש יש לנו רב, ולא רב אחד, אלא כמה מאות רבנים, כולם גיבורי לוחמי מלחמתה של תורה. אשרי עין ראתה כל אלה! וכך היו הולכים, ונער קטן נוהג בם, עד שהגיעו לשער המלך, ולמשנה למלך. כיון שהגיעו לשער המלך זחה עליהם דעתם, שהרי הם בני בית לגבי "שער המלך" ו"משנה למלך" של הרמב"ם, ומלתא זוטרא היא לגבם. אבל כאן איתרע מזלם, הם מצאו את שער המלך סגור ומסוגר לפניהם, כאילו חס ושלום אין כבוד התורה, חכמה אין כאן, זקנה אין כאן, ואף אמירת תהלים לא הועילה. הנשיא שלח שמשו להגיד להם ש"אין האיש בביתו." מה משמע? כלומר, אין לו צורך כעת בשאלות ותשובות של איסור והיתר וגם לא בדיני ממונות, על זה בוודאי יש לו פוסקים אחרים שהוא סומך עליהם להלכה ולמעשה. ובן יצאו משם בפחי נפש והלכו אל המשנה למלך, שבידוע שהוא בעל אמונה ודת, והלה יצא לקראתם משום כבוד התורה, ונענע להם בראשו, ונאנח על גלות השכינה, וגילה להם סוד, שכעת יש מלחמה בעולם ואי"ה לאחר
המלחמה יהיה שלום בעולם וממילא תושע יהודה וישראל ישכון לבטח.
ובזה נסתיים כוח התורה של הרבנים וישובו איש לשקו ולתעניתו ולד"א של הלכה ולשער המלך ולמשנה למלך של הרמב"ם, ששם כחם יפה יותר מהללו של וושינגטון הבירה.
הנה לאחר שכבר היו אצל הנשיא וכל מי שיש בידו למחות כמה וכמה משלחות וכל מיני סגל חבורה בשם כלל ישראל ובשם פרטי ישראל ובשם כל מיני פורענויות וכל מיני כתות ומפלגות וגם לאחר שבאי כוח הכנסייה הלכו לראות את מי שצריך בשם כלל ישראל של הכנסייה היהודית באמריקה, נזכרו הרבנים פתאום, שאם הם כאן, הכול כאן, ואם אין הם כאן, מי כאן? שהם הם שלוחי עם ישראל האמיתיים, וכל מה שהיה עד כאן הכול בטל ומבוטל. הוי כמה תמימים הם הרבנים הבקיאים והחריפים שלנו! הגדולים הללו לא חלו ולא הרגישו שמאחוריהם עומדים קטנים, המבקשים חשבונות רבים, והם הם שעשו את הרבנים לכלי משחק בידיהם; יש שיש להם חשבון הנפש עם העסקנים המושבעים על שדחפו אותם ממחיצתם, ויש שיש להם טענות להכנסייה היהודית שלא קראה אותם אל המשתה, ויש סתם הדיוטים קופצים בראש, האוהבים לקיים "רבה מהומה ביניהם הטל" וסוברים שיפה צעקנות לישראל, וכי יש ברעש ה' ואגב יש גם פסוק ידוע "צום קול ממון," כי בשעת חדוה אפשר להעמיד קערה גדולה ולהניח עליה פתקא "צדקה על צעקה" ובעוד שהנערים הללו "שוברים את ראשיהם:" מי ומי ההולכים? ואיה יקחו רעשנים, צלצלי שמע וצלצלי תרועה? ראו את המציאה ונפלו עליה. הלא יש לנו ב"ה רבנים למאות, שמלה להם – קצינים יהיו לנו, שטריימלעך יש להם, וקפטאות של משי ארוכות ואבנטים וכל בגדי כהונה שעין לא ראתם בוושינגטון, ותהלים הם יודעים ב"ה על פה, וכל הוצאות הנסיעה גם כן יקבלו – נשרקה להם ונקבצם, והם יהיו עם פיפיות שלוחי עמך בית ישראל! ובכן יצא העגל הזה, אומר ועושה. הרבנים שיחיו אינם אוהבים לשאול שאלות, הלא הם רגילים שישאלו שאלות אצלם. ואם תאמר, הלא משה רבנו בעצמו השיב להקב"ה, כביכול, הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים? אבל הלא זהו פסוק בחומש, וידוע שאין פוסקים שאלות
22