Page 25 - 1943 הילל קוק

מן החומש.
בוודאי רבים בין הרבנים חשבו שהפרזידנט יקבלם כקברניטי האומה המושבעים, ונמצא שעל ידי שישמע קולם בבית המלכות ידונו בני ישראל קל וחומר בעצמם, וישמעו לעצותיהם וילכו אחריהם, ומהיום והלאה יהיו הם שלוחי בית ישראל בכל מקום, ולהרבנים הרפורמיים והחצי- רפורמיים לא תהיה שום דריסת רגל בסנאט ובבית הלבן. אבל רבות מחשבות בלב איש ואלוהים לא חשבה לטובה, הופרה עצתם וקולקלה מחשבתם, ראש אגודת ישראל בכבודו ובעצמו מצא את הדלת סגורה לפניו, וכל טענותיו שטען "אני שלמה" לא הועילו לו, האחשדרפנים ושומרי הסף לא הניחוהו להיכנס. בקיצור סוף שבר היה שהרשכבה"נים הגאונים והצדיקים וכל הכבודה אשר לרגליהם שבו בפחי נפש כלעומת שבאו והכול כדאישתקד. הרבייס שוב יהיו פוסקים
שאלות בבית הלבן והרבנים יהיו פוסקים שאלות בבית המטבחיים.
הרבנים שלנו הם בקיאים בש"ס, אבל מסכת אחת שכחו או שלא למדו, והיא מסכת דרך ארץ. הם לא ידעו ולא הבינו שאי אפשר לקחת בסערה את וושינגטון. עליהם היה לדעת, שיש מפתחות ידועים להבית הלבן, מפתחות חיצוניים ומפתחות פנימיים ושלפני ולפנים, והמפתחות ההם נמצאים דווקא בידי אחרים. כלל הוא: מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. בוודאי ידוע להם שכשהיתה הציונות בסכנת החרם, מי הלך לבקש רחמים לקרוע את רוע הגזירה? לא הללו שעלו בסערה לוושינגטון, אלא רבי אחד ידוע העומד תמיד בפרץ, שבידו וביד חבריו נמסרו המפתחות של שערי המלכות. תמיהני על הרבנים, הלא יש ביניהם כמה פקחים גם במילי דעלמא וידוע להם שזה עכשיו נוסדה כנסייה הדוגלת בשם כלל ישראל, שרבים מהם היו גם הם חבריה, והכניסייה הזאת כבר שלחה שלוחיה להשלטונות לדבר בשם הכלל, למה אזרו הם פתאום כגבר חלציהם לרדוף לוושינגטון? כלום לא היתה כוונתם לרמוז שם, שמעשה הכנסייה בטל ומבוטל, ושהשלוחים שם אינם שלוחי בית ישראל האמתיים אלא אנחנו? ממה נפשך, אם הם חושבים את עצמם לבקיאים במילי דעלמא ולמנהיגי העם, כיצד הם מרשים את עצמם ללכת אחרי נערים נגדי טימותא להפרזידנט, קודם שהיו בטוחים למפרע שהפרזידנט יקבל אותם? כלום אינם מרגישים בחילול השם שיש בזה וחילול כבוד התורה? אם הרבנים דורשים כבוד התורה מעם ישראל, צריכים הם עצמם תחילה לחשוש לכבוד תורתם, והעם מה כי ילינו עליהם?
אם רבני התורה שלנו חשבו שרחובות וושינגטון יחזירו להם את כוח התורה שאבד להם ברחוב היהודים, הנה ההפגנה הזאת הוכיחה להם את טעותם המרה.
בארכיון הקונגרס היהודי העולמי מצאתי תגובה מעניינת יותר ואירונית למצעד הרבנים לוושינגטון. נחום גולדמן והרב סטיבן וייז פגשו את השופט סמואל רוזנמן, מראשי קהילת יהודי ניו יורק, שהיה כותב הנאומים של רוזבלט ואחד מיועציו הקרובים. ד"ר גולדמן כתב הערות על
שיחתם, שנפתחו במילים: השופט רוזנמן אמר שפגש את הנשיא באותו בוקר. הנשיא הוטרד ממודעה שפורסמה הבוקר בוושינגטון פוסט מטעם "ועד החירום להצלת יהודי אירופה." השופט רוזנמן חשב שמודעות אלה מסבות נזק רב והגיע הזמן שארגונים יהודיים אחראיים יפרסמו הצהרה, אם נחוץ, באמצעות מודעה בעיתונות, שיבהירו שאין להם שום קשר עם "ועדת הצבא היהודי" או אמירותיה. הצהרה
23