Page 54 - 1943 הילל קוק

תירוצים והתחמקויות.25
כאשר הבנו בסופו של דבר מה קורה, הבנו שאנחנו מאבדים זמן ונואשנו. איבדנו תקווה שבית הנבחרים יעביר את ההחלטה, לכן דיברנו עם חברינו בסנאט: סנטור גאי ג'ילט מקולורדו, סנטור ֶאלברט תומס מיוטה, סנטור אדווין ג'ונסון מקולורדו, וסנטורים אחרים שהיו חברים בוועד שלנו להצלת יהודי אירופה. סול בלום סירב להעביר את הצעת ההחלטה לוועדה של בית הנבחרים – ולך תסביר לסנטור מורמוני מיוטה שמצפונו הדתי מעיק עליו, שרב רפורמי, ציוני, אינו מתיר לסול בלום להעביר החלטה כזאת. אלברט תומס הציע לי "אני אלך לדבר עם סול בלום," ואני אמרתי לו שלא יבזבז את זמנו. אמרתי לו שבלום הוא חבר קונגרס מניו יורק, לא מיוטה. אלברט תומס היה מספר שניים בוועדת החוץ, וכאשר הוא הבין את המצב הוא אמר לי: "אני אעביר אותה בסנאט, לא אחכה לבית הנבחרים." יו"ר הוועדה בסנאט היה תומס קונאלי מטקסס. מחלקת המדינה הורתה לו להתעלם, לא לגעת בהצעה, כמו שהרב וייז אמר לבלום – וייתכן שמחלקת המדינה היא שהורתה לסול בלום. סנטור תומס אמר לי, שביום שקונאלי לא יופיע לוועדה, מפאת מחלה או משהו, הוא עצמו, כיו"ר זמני, יעביר את ההחלטה. בינתיים הוא ישכנע סנטורים, הוא יודע מי יצביעו בעד, ואת המהססים הוא ישכנע. סנטור תומס עבד קשה מאוד איתנו. שלושה סנטורים היו מקורבים אלינו ותמכו מאוד בהצלת יהודים. הזכרתי אותם בהזדמנות אחרת, הם עבדו איתנו יומיום. לא שראיתי אותם כל יום, אבל השלושה האלה היו מעורבים רגשית. סנטור תומס היה מיסיונר מורמוני; גם אשתו ובתו עבדו איתנו. עד היום אני לא יכול להבין דבר אחד: יהודים מפקפקים שגוי יתעניין בהצלת יהודים – ולי קשה להבין למה שגוי לא יתעניין בהצלת יהודים, ואני באתי מהגטו, והם נולדו בארה"ב. היו כל מיני אמריקנים, לא יהודים, שנאלצו להיאבק ביהודים כדי להישאר בוועד החירום להצלת יהודים – יהודים
שתקפו ובלבלו אותם.26
סיפרתי לך פעם על אנדי, חבר הקונגרס אנדי סומרס? הוא היה ראשון להעלות בפני הקונגרס את ההצעה שלנו להקמת צבא יהודי ב-1940, לפני שהקמנו את ועד החירום להצלת העם היהודי. הוא היה ממוצא אירי. הוא עבד כאחד מאיתנו. הוא היה ראש ועדה בקונגרס; המשרד שלו היה המשרד שלי כאשר ביקרתי בבניין הקפיטול. הוא עשה כל מיני דברים עבורנו. היה לו פעיל חשוב בברוקלין, יהודי, הבוס של המפלגה הדמוקרטית שם, והבוס הזה הציג בפניו אולטימטום שחייב אותו להתפטר מוועד החירום להצלת העם היהודי. הוא איים עליו שאם לא יתפטר הוא לא ייבחר שוב למועמדות לחברות בקונגרס, שהוא ייבחר מישהו אחר. הרובע הזה בברוקלין
25 חבר בית הנבחרים סול בלום, לדעתי היהודי הנתעב ביותר בהיסטוריה של ארה”ב, נקט בכל תכסיס אפשרי לבלום את החלטת ההצלה. בחלק מהדיונים שהוא יזם הוא פשוט העליב והביך את פיטר ברגסון בלי צורך. הבה לא נשכח שפיטר ברגסון היה הכוח המניע בארצות הברית את הניסיונות להצלת יהדות אירופה. סול בלום סיבך את המצב יותר בכך שקבע לפרוטוקולים סיווג ביטחוני גבוה, ולכן נדרשו יותר שלושים שנה לאתר אותם, בפרט שארכיבאי הקונגרס שפרסם אותם נתן להם כותרת שגויה. אלמלא המזל והאובססיה ייתכן שלא הייתי מוצא לעולם את המסמכים. הדרמה שהם מתארים נקראת כמו מחזה של שייקספיר. 26 במכתב מ-1 באוגוסט, 1944, שסנטור גאי ג’ילט, חבר בוועדה ליחסי חוץ, שיגר להארי לואיס סלדון, מתומכי הילל קוק, ג’ילט כתב כך: “... זמן מה אחרי הצגת ההחלטה, ד”ר וייז ביקר במשרדי בחברת שנים או שלושה אחדים, ודנו איתי בהחלטה הממתינה. אף לא אחד מהם לא עשה רושם שהוא נלהב להעביר את ההחלטה, ותמצית השיחה היתה אמונתם שהפעילות כפי שהיא הוצגה בהחלטה לא היתה צעד נבון לנקוט, אף שהם הביעו עניין רב בכל דבר שיהיה נועד להצלת שרידי העם היהודי
באירופה מהשמדה.”
52