Page 56 - 1943 הילל קוק
P. 56
חבר הקונגרס, ויל רוג'רס הבן,
ממוצא אינדיאני, מנסה להציל יהודים
הצהרה מטעם: כבוד חבר הקונגרס, ויל רוג'רס הבן, לכבוד המהדורה השנייה של "שנות זעם, ימי תהילה" מאת יצחק בן-עמי, שליח אצ"ל לשעבר וחבר הוועד העברי לשחרור לאומי, 1944 – 1948
נשלח אל: פול דווייר במועדון פרינסטון, 27 באפריל, 1983
צר לי שלא הייתי נוכח בחברתך בהשקת המהדורה השנייה של ספרו של מייק בן-עמי. זאת היא כרוניקה בעלת חשיבות נעלה, כי היא עדות מיד ראשונה על מה שקרה לפני, במהלך, ואחרי "שנות הזעם." זהו סיפור שנחוץ לספרו: זאת העדות הטובה ביותר כי היא מפוגגת את המיתוס שמופץ כדי לכסות על האמת המביכה – שהשואה לא היתה מתחוללת בלא אדישות ממשלות
בעלות הברית והפסיביות של הממסד היהודי.
בשבועות האחרונים, תשומת לב הציבור הוסבה לעבר השואה – מוזיאון שואה מרשים מוקם בעיר הבירה בצל האנדרטה של וושינגטון. נאמר לנו שהוא נועד להזכיר לנו את הפשע שבוצע על ידי הנאצים נגד אנשים חסרי ישע – בעיקר יהודים. לי לא ברורה בדיוק משמעות מוזיאון כזה. יש מקום למצבת זיכרון. אבל האם היא מספרת את הסיפור? האם היא מספרת כיצד הבריטים נעלו את נתיבי ההימלטות, שממשלת ארה"ב שתקה, שהממסד היהודי הסתתר, שמחלקת המדינה שלנו לא העניקה ויזות וגירשה ספינות פליטים חזרה לגיהינום של היטלר? ההרג היה רק המעשה האחרון בקשר העצום של אכזריות, אדישות, ושתיקה. הקורבנות שמעו את השתיקה. גם היטלר שמע את השתיקה וראה שרצח יהודים אינו מעורר מחאה, אינו מעורר
התנגדות.
כמובן, ישנו הסיפור האחר, סיפורו של מייק בן-עמי. סיפור של חזון, של התנגדות, של אומץ. בלב הזוועה נמצא סיפור הגברים והנשים הצעירים, מפלשתינה ומאירופה, שקראו את הכתובת שעל הקיר, והזהירו מפני הבאות. כבר בשנת 1939, הם התחברו לחפש, אפילו לבנות רפסודות, להשיט אנשים בנהר דנובה אל נמלי ים שבהם יוכלו לחכור ספינות, וחלק מהם הצליחו לחדור את המצור הבריטי. כאשר פרצה המלחמה, הם לחמו בנאצים, הצטרפו לבריטים, לצרפתים,
לפולנים. מייק התגייס לצבא האמריקני.
מעל הכול, הם זעקו נגד הפשע שהתחולל. הם לא היו מנומסים כי הם היו נואשים. הם שברו את כל כללי ההתנהגות, הם פרסמו מודעות על עמודים שלמים שבהן תיארו את המתרחש, הם ניפצו את קשר השתיקה.
תודה לאל, אני הייתי אחד מאלה ששמעו את זעקתם, ובהיותי בקונגרס יכולתי לפעול באופן מוגבל. כך פגשתי את בן-עמי, את פיטר ברגסון, את סם מרלין ומנהיגים אחרים של הוועד העברי לשחרור לאומי. יחד עם סנטור גאי ג'ילט העברנו לבסוף את ההחלטה להקמת מועצת
פליטי המלחמה – הפעולה היחידה שנקטה ממשלת ארה"ב שסייעה להצלת חיים. 54
