Page 57 - 1943 הילל קוק
P. 57
המועד היה כבר מאוחר, ורק שרידים בלויים נותרו ממה שהיתה פעם קהילה גדולה ומוכשרת בת שבעה מיליון יהודי אירופה (להוציא רוסיה). אבל אני זוכר, שאפילו אז, סול בלום, יו"ר ועדת החוץ של בית הנבחרים, ניסה לבלום אותנו, ונאלצנו לעקוף את הזקן היהיר שטרח להשביע את
רצון מחלקת המדינה יותר משדאג לבלימת הרצח.
השואה היא סיפור על שישה מיליון בני אנוש שהושמדו באמצעות תמימותם, אטימותם, הונאתם העצמית של בני אנוש. זהן ניצחון המוות. ספרו של בן-עמי הוא כרוניקה כמעט לא ידועה המתארת כיצד תחכום, מודעות עצמית וריאליזם יכולים לנצח. זהו ניצחון החיים בבקשה כיללו אותי בכל תוכנית שתציג מסר זה של ריאליזם בפני הקהל הנרחב ביותר האפשרי. חוות סנטוס, טובק, אריזונה
ישראל, ארה"ב, הארגון הצבאי הלאומי והפיאסקו של אלטלנה שיחה עם הילל קוק – 1980, ניו יורק
הילל קוק: יש שקר גדול: העובדה שהם (בארה"ב). אמרו שהם לא ידעו על אודות השואה (בשנת 1943).. איך אפשר לומר שהם לא ידעו, אחרי שפרסמנו מודעות עמוד שלם בעיתונים הגדולים? אחרי מצעד הרבנים לוושינגטון ב-1943, כולם ידעו. הרסט פרסם מאמר מערכת בעמוד הקדמי של "הג'ורנל." ועדיין הם טוענים היום שהם לא ידעו. היום כולם מדברים על אושוויץ כאילו שלו היו מפציצים את אושוויץ היו מצילים את כל היהודים. האמת היא שהיה צורך לעשות מאות דברים בניסיון להציל יהודים. אנחנו הצענו פעם לתקוף את הנאצים בגז רעיל. האמריקנים סירבו לעשות זאת. אנחנו חיים ארבעים שנה אחרי האירועים, ומאות יהודים עוסקים בשואה מאלי ויזל והלאה. הדוד שלי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק – נהגתי ללכת בשבת אחר הצהריים להאזין לדרשות שלו בירושלים; הוא דיבר בכל שבת אחר הצהריים. היה נושא אחד שהוא נהג לדבר עליו הרבה. לא באמת הבנתי אותו. הנושא היה "אהבת ישראל." הוא נהג לחזור על המילים "אהבת ישראל, אהבת ישראל" – כל מיני גרסאות על הנושא. בהמשך, כאשר ביקרתי בישראל, דיברתי על זה עם אחד מבני דודיי. ביקשתי שיסביר לי את הדרשות האלה על "אהבת ישראל," ובעודי שואל הבנתי שלמעשה אני יודע מה התשובה: אם אתה לא אוהב את האנשים האלה (היהודים)., אתה לא יכול לחיות כאן בישראל. בן דודי ענה לי כך: "אפשר לחשוב כך, לא שזאת היתה כל כוונתו, אבל הוא דיבר על זה כדי להביא ליחסים טובים בין היהודים, כדי שאנשים יוכלו לפתח תחושה לאהבת יהודים, מהסיבה הפשוטה שנהיה מסוגלים לחיות יחד."
הוא לא דיבר על זה בציניות, אלא בכוונה טובה.
בוא נחזור לימי השואה ואני מנסה להחזיק את הידיים ולכסוס ציפורניים כדי שלא להפוך לאנטישמי. השטויות האלה שאומרים על אחדות יהודית: היה עימות בין יהודים שחיו בעולם המערבי; יהודים ירו זה בזה – במלחמת העולם הראשונה – ותוך כדי כך הם דיברו על אחדות יהודית. אנחנו מאוחדים בדת שלנו. אנחנו מדברים היום על אחדות: הרטוריקה הזאת מסוכנת מאוד. יש עימות, יש עימות בכוח. העימות הזה מתקיים החל מחודש מאי 1948, והוא יתקיים
55
