Page 59 - 1943 הילל קוק

קורה. בגין, התברר בהמשך, היה בעיה גדולה. אני הייתי בוושינגטון שמונה שנים ואף פעם לא נדבקתי בחיידק הפוליטיקה, אבל הוא (בגין). שהנהיג תנועת שחרור לאומית אלימה, הוא היה החלק האלים שבה; הוא היה בין אלה שהשתמשו בנשק ובחומרי נפץ, והוא החליט להיות פוליטיקאי: זאת בגידה. אני קורא בעיתון "הארץ" שהוא נפגש עם ותיקי האצ"ל והם שרו את המנון בית"ר, מה הוא מקשקש בקומקום? האם דב גרונר מת כי הוא לחם למען מפלגה? האם תלו אותו כרוויזיוניסט, או כלוחם לחירות האומה הישראלית? אני לא אומר שמפלגה לא יכולה
להקים מחתרת, אבל האם אני עשיתי מה שעשיתי בשם מפלגה פוליטית?
הוא התקשר אליי, כלומר יצחק בן-עמי... לפני כמה חודשים... התקשר אליי פתאום ואמר לי שהוא כותב ביוגרפיה, וכולי וכולי. ואז הוא שאל אותי, כשאתה, הילל, טסת עם אלכס הדני לישראל ב-1948, כמה זמן נשארת? עניתי לו "שבוע," ואז הוא שאל איך ייתכן שנשארת במשך שבוע ולא עשיתי מאמץ לפגוש את מנחם בגין. "יצחק," עניתי, "איפה אתה היית?" אלכס עזב אחרי שלושה ימים ואני נשארתי במשך שבוע, ואלכס כתב מזכר שבו הוא מספר איך פגשנו את מנחם בגין ביום שבו הגענו לישראל, שישבנו כל הלילה בדירה של גידי (עמיחי) פאגלין. יצחק התבלבל. הוא שאל אותי איך יכול להיות שלא כתבו על זה בספרי ההיסטוריה? אז שאלתי אותו: "אתה רוצה שהשקרנים האלה יכתבו על האירוע הזה?" בגין כמעט לא כתב על הוועד העברי לשחרור לאומי בספר שלו "המרד." באותו לילה במאי 1948 ישבנו בדירה של גידי: הדני, רפאלי, לנדאו, מרידור וכמה אחרים. זה היה אחרי שבגין נאם ברדיו. הדני הציע לבגין לקחת אותי, הילל, בפעם הבאה שייפגש עם בן גוריון. בגין ענה: "על מה אתה מדבר? איזה פגישה? אני לא מתכוון לפגוש את הבוגד הזה." קטעתי את השיחה ואמרתי לבגין: "אתה מתכוון לומר שלא פגשת אותו?" ובגין ענה: "עם משתף הפעולה הזה, עם הבריטים, עם הפושע הזה אתה רוצה שאפגש?" אמרתי לו: "שמעתי אותך מברך בשם המלכות – אתה אומר שאתה לא מכיר בממשלה? האם אתה מכיר בממשלה? ומה יקרה עם האצ"ל? בגין אמר שהאצ"ל ימשיך להילחם בירושלים, הם ימשיכו להילחם למען כל ארץ ישראל. בן גוריון לא מבקש את ירושלים. אז עניתי לו: "כמה זמן אתה חושב שהלחימה הזאת תימשך בירושלים? כך או כך – או שננצח או שהערבים ינצחו. איך אתה יכול להמשיך עם האצ"ל בירושלים? בן גוריון יצטרך למצוא נוסחה כלשהי." השיחה הזאת התקיימה אחרי הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. בגין לא היה טיפש, אבל הוא לא היה מדינאי, הוא היה עסקן, הוא היה מעכר מפלגתי, ואני לא הבנתי את זה בדיוק באותו זמן. מה שהוא עשה ואמר היה שהוא היה חייב להשביע את רצון הקיצוניים, אלי תבין, שמואל מרלין ואריה בן אליעזר, שהוא לא מתכוון לפרק את האצ"ל, הבטחה שהוא נתן בידיעה
מלאה שהוא יהיה חייב לפרק אותו.
אי אפשר להבין את פרשת אלטלנה בלי להבין את המשחקים שהוא שיחק: כן מדברים, לא, לא מדברים – כל הפיצוץ הזה של אלטלנה היה אירוע טרגי שאנשים נהרגו בו. האירוע הזה הרס את חיי. אלמלא אלטלנה, לא הייתי מתחבר למפלגת חירות; בן גוריון כאילו דחף אותי לתוכה. ביסודו של דבר בן גוריון צדק בנוגע לאלטלנה, עד שהוא התחיל לדבר על "התותח הקדוש." לו בן גוריון היה קם ואומר, בלב שבור, אני חייב לספר ישראלים על האירוע של אלטלנה: הממשלה הזמנית הציגה אולטימטום, ובלב שבור עליי לספר לכם על הקורבנות, והבה נעמוד לדקת
57