Page 62 - 1943 הילל קוק

כאשר פרצה מלחמה באירופה וגרמניה נכנסה לקרב נגד אומות אירופה, התנועה הציונית גילתה שיעדיה המדיניים שרויים בסכנה גדולה. ראשית, האנשים שבטחו בהם להנהיג את בניין "המדינה היהודית" נלכדו באמצע מעשי איבה בה בשעה שהחלו להתפשט ידיעות על יחסם האכזרי של הנאצים ליהודים. המנהיגים הציונים, מצד שני, שהאב-טיפוס של הצהרת בלפור (ממלחמת העולם הראשונה) שלט במוחותיהם, נטו לראות מלחמה כתנאי מקדים לרווחים מדיניים. המלחמה נמשכה ומעשי הזוועה נגד יהודים הלכו והתבררו, עד ש"בסוף 1942 נותר רק ספק מזערי בנוגע לממדי תכלית הנאצים. עד אותה עת, התנועה הציונית עצמה השתנתה. בעוד תקוות ומאמצים להצלת יהדות אירופה נמשכים (בקטנה), המאבק למען מדינה יהודית הפך
לעניינה העיקרי של התנועה."28
בכתיבתה על ההנהגה היהודית בפלשתינה במהלך המלחמה, חוה וגמן אשכולי הבחינה בהתפתחות שתי גישות שליטות בפלשתינה ביחס למצב המדרדר באירופה. ראשית, היתה הגישה הפטליסטית, שטענה שמאמצי הצלה לא יצליחו כי היטלר לא היה מוכן לשחרר יהודים. שנית, היתה השקפה מציאותית שלא ראתה שום אפשרות להצלה כי לא היו בנמצא כלים מדיניים או אחרים לעשות זאת. לכן, כחסידי השקפה זאת או זאת, ההנהגה היהודית בפלשתינה ככלל הגיעה למסקנה שרק ניצחון מהיר של בעלות הברית יוכל לפתור את כל בעיות יהדות אירופה. ועדיין נותרה סוגיית סדרי העדיפויות, בעודם שואלים את עצמם מה יש לעשות:
החלטתם היתה להתרכז בבניינה המחודש של פלשתינה.29
המאפיין העיקרי של הנהגת ציוני ארה"ב היה שביסודו של דבר הם הסכימו הן עם ההנחה הפטליסטית הן עם ההנחה הריאליסטית של ההנהגה בפלשתינה. לאלה נוספו החזון החלומי שזוהה בעיקר עם אבא הילל סילבר. כדברי אהרון ברמן: "סילבר האמין שמאמץ ציוני עז להקמת מדינה יהודית היה תגובה הולמת לשואת יהדות אירופה."30 יש לזכור ששלוש הכרות עיקריות אלה עיצבו את גישת התנועה הציונית לאסון באירופה בשנות ההשמדה. אחרת קשה להבין כיצד היה ניתן במאי 1942 לכנס ועידה ציונית בניו יורק שלא עסקה מעשית במצב באירופה. תחת זאת, הוועידה תיעלה את מאמציה לדרישה להקמת מדינה יהודית בפלשתינה אחרי המלחמה. "כל מי שמנסים להעריך רציונלית את החלטת ועידת בילטמור יגיעו למסקנה שלא יכול היה להיות תזמון גרוע יותר לאישור תוכנית מדינית על עתיד ארץ ישראל."31 בדיוק באותה נקודת זמן, פלשתינה נמצאה בסכנת כיבוש על ידי כוחות גרמניים שהתקדמו מהרי קווקז בצפון ומצפון אפריקה במערב. למרות זאת, אחרי חזרתו לפלשתינה מארה"ב בשלהי ספטמבר 1942 (אחרי ועידת בילטמור) בן גוריון בילה את השנתיים הבאות בשכנוע יהודי פלשתינה לקבל את
28 Noah Lucas, The Modern History of Israel (London: Weidenfeld and Nicolstein, 1975, p. 188.
29 Hava Wagman Eshkoli, “The Attitude of the Jewish Leadership in Palestine to the Rescue of
European Jewry” (Hebrew); M.A. Thesis, Bar Ilan University, Israel (1976); “Abstract,” pp. 1-7. 30 Aaron Berman, “Abba Hillel Silver, Zionism and the Rescue of European Jews”: Master’s Essay; Columbia University, New York, 1976, p. 26.
31 David H. Shapiro, “The Role of the Emergency Committee for Zionist Affairs as the Political Arm of American Zionism 1938-1944” (Hebrew); PhD. Dissertation, Hebrew University, Israel (1979); Vol. II, p. 349.
60