Page 78 - 1943 הילל קוק

להתרחש, אז הישראלים נהנים מזכות לעשות כל דבר למנוע את חזרת השמדתם, בלי קשר לשיקולים מדיניים מעשיים. רב וסופר אמריקני אחד הרחיק לכת עד כדי הכרזה ש"זיכרון השואה מאפשר למדינת ישראל להיות כובשת אחראית ומאופקת. הזיכרון הוא המפתח למוסריות."74 השואה העניקה לישראלים את הזכות לעשות כל דבר בכל מחיר לשם הישרדותם.
כמה סרטי תעודה הדגישו את תפקיד השואה במדיניות. בכמה מהם, ראש הממשלה מנחם בגין מתואר כניצול מחנה ריכוז גרמני; וכך הוא נתפס על ידי רוב הציבור. אלא שבגין אינו ניצול מחנה שואה גרמני. הוא נטש את תומכיו יהודי פולין הרוויזיוניסטים לרוסיה הסובייטית ונכלא זמן
מה במחנה עבודה רוסי. מאוחר יותר הוא הגיע לפלשתינה כחייל פולני.
בניגוד להשפעה הרגשית של השואה, נושא זה לא נחקר מעולם ברצינות בעולם האקדמי. אין פירוש הדבר שחוקרים רבים לא ניסו להסביר את התופעה, אלא שרובם הניחו לרגשנות, בצורות רבות, להשפיע על עבודתם, ולכן לא הצליחו להעלות חומרים חדשים לניתוח. לדוגמה, עדיין לא קיים ספר עיון רציני וחשוב אחד הדן בשאלה כיצד פנה המשטר הנאצי מתוכנית השנאה והגירוש למדיניות של השמדה. שלא לדבר על כמה מחברים המפנים בלא הצדקה אצבע מאשימה כלפי הקורבנות היהודים באירופה הכבושה על שלא התנגדו לנאצים. חנה ארנדט לקחה האשמה זאת צעד אחד קדימה והאשימה את מועצות היהודים בסיוע לתהליך ההשמדה. האם היו חברי היודנראט חופשיים עד כדי יכולת לבחור את גורלם? אפשר לשאול מה עשתה חנה ארנדט
בשהותה בארה"ב המהלך השואה לסייע בהצלת יהודים.
מה שמוביל אותנו להיבט אחד, אולי שולי לחלוטין, ששום מחבר יהודי לא עסק בו. סוגיה זאת קשורה לתפקיד ההנהגה היהודית בעולם החופשי ולתגובתה לרציחות. היסטוריונים ומחברים נכון לעכשיו בקושי עוררו את השאלה על השפעת תגובת יהודי העולם החופשי על פעילויות ההצלה של בעלות הברית. האם ייתכן שנתיב הפעולה שנבחר על ידי הנהגת יהודי העולם החופשי הנציח בעצם את אדישות הממשלות? כי אם לא היתה תגובה יהודית חזקה והחלטית דיה, מדוע מותר היה לצפות שממשלות בעלות הברית יעשו משהו בעוד מנהיגים יהודים היו פחות מעקביים בשכנוע ממשלות אלה לנסח ולקדם צעדי הצלה? שתי דוגמאות לכך יספיקו. עובדות ההשמדה היו ידועות למנהיגים יהודים החל מנובמבר 1942, והם עשו מאמץ קטן להפצת המידע. זאת ועוד, בשנת 1944 במהלך הדיון בשאלת הפצצת אושוויץ, מנהיגי יישוב
חשובים מסוימים הטילו ספק ברעיון, אפילו לאור העובדות על מכונת ההשמדה באושוויץ.
בנובמבר 1981 התכנסה ועידה בניו יורק, ושם, לראשונה, היסטוריונים ניסו להתמודד עם שאלת ההנהגה היהודית בעולם החופשי במהלך המלחמה. מאמרים על ההנהגות היהודיות בבריטניה, ארה"ב, פלשתינה ושוויץ הוצגו ונדונו ארוכות. מאמרים אלה נאגדו ויצאו לאור בספר, אבל מעט מסקנות הוסקו. במהלך הוועידה התפתח ויכול ארוך על תפקיד ההנהגה היהודית במהלך השואה. גם תפקיד התנועה הציונית והנהגתה עלו לדיון, וביקורת פרצה על התרכזות התנועה
במהלך המלחמה בפלשתינה ובסוגיות של אחרי המלחמה, תחת שתתרכז בהצלה מידית. ועם
74 Irving Greenberg, “The Third Great Cycle of Jewish History” in Perspectives (September 1981), p.25.
76