Page 104 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 104
55 המאהב היפני
נכנסה קוראת לספרייה. שפת הגוף שלה העידה על מבוכה, ובעודה ניגשת אלי אמרה בשקט: "את בטח תכעסי עלי נורא". "ראית אותי פעם כועסת?" עניתי. "אני שומרת את הכעס שלי להזדמנויות מיוחדות". "נכון, אבל באמת לא נעים לי. איחרתי מאד בהחזרת הספרים". "את רואה, אני לא צריכה לכעוס. את כבר עושה את כל המלאכה בעצמך. יש לך רגשי אשם, לא נעים לך..." זוהי רק אפיזודה אחת מתוך רבות. אנשים המאחרים להחזיר ספר, ובעיקר רבי מכר, נכנסים לספרייה בחרדה ודאגה, וניכר שלא נוח להם עם הצורך להסביר ולהתנצל. ובאותו יום ממש הגיע קורא נזעם. "מה עם הספר שהזמנתי? כבר חודשיים אני מחכה לו". אני בודקת במחשב. הספר המדובר 'ההיסטוריה של המחר' הוא רב מכר, נמצא אצל קורא הרבה מעבר לזמן המותר ויש לו רשימת המתנה ארוכה. אני מתנצלת ומסבירה. "שלחנו לקורא סמס על האיחור". "אבל הוא עדיין לא החזיר. אז מה זה נותן לי?" "נכון, אבל יותר מזה אנחנו לא יכולים לעשות". "למה?" כועס הקורא. "אתם יכולים לקנוס מאחרים או בפעם הבאה למנוע מהם לקבל ספר שהוא רב מכר". "ניסינו קנסות וזה לא הרשים איש, וכדי למנוע בפעם הבאה, צריך לבנות תוכנה מורכבת שבכל פעם תגדיר מהו רב מכר, ולכמה זמן יש להגביל השאלה ועוד פרמטרים, וכל זה מכביד על המערכת" (כך הסביר לי כרמל גם הוא מתנדב יקר בספרייה). "אז מה יוצא לי מהספרייה אם אני צריך לחכות כל כך הרבה זמן? אולי בכלל לא כדאי להיות מנוי?" לסיום אותו יום הגיעה קוראת שמצאה על מדף המומלצים ארבעה ספרים
104
