Page 121 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 121
66 קוראים עד הסוף
אחד הדברים איתם אנו מתמודדים בקיץ, מלבד החום המהביל, הוא שטף תרומות של ספרים. גם במהלך השנה הם מגיעים אבל טיפין טיפין, פה ארגז, שם כמה שקיות ניילון... לאחרונה הגיעה חברת הובלות שהכניסה למחסננו 13(!) ארגזים מלאי כל טוב. בהערכה גסה, היו בהם כאלף ספרים אותם תרמה אישה יקרה, לא לפני שהתקשרה אלינו כמעט מדי יום במהלך שבוע שלם, ובמבטא הונגרי כבד התעניינה אם אנחנו מעוניינים בתרומות, מתי אפשר להביא, מי יקבל את הספרים והאם עליה להגיע פיזית או שמספיק שהטנדר יגיע. בכל אחת מן השיחות באותו שבוע צצה שאלה נוספת, ולבסוף כאמור הגיע המשלוח, ארוז בארגזים שנקנו כנראה במיוחד לשם כך בהום סנטר. בוקר שלם עמלתי על פירוק ומיון הסחורה, ובמהלך אותו זמן הלכה והתגלתה לעיני הדמות שמאחורי התרומה. די ברור היה שהיא כנראה עוברת לדיור מוגן או למרחב מצומצם יותר, ולכן נפרדת מספרייה גדולה ועשירה. הספרים רובם ככולם בעברית, חלקם הגדול יצא בעשור או עשרים השנים האחרונות. הרבה רומנים, ספרי מתח, מעט רומן רומנטי וספרי עיון. כמה אלבומים. ייצוג של פרופיל קריאה. בנלווה לספרים, קיבלנו כמות עצומה של סימניות. כמעט כמספר הספרים. בכל ספר שפתחתי הייתה נעוצה סימניה, או לחילופין תמונה, גלויה, מכתב, זנב מרשם ופיסות נייר, המעידים אולי שהספר לא נקרא עד סופו. הדיון בנושא האם לסיים ספר בכוח חוזר על עצמו בספרייה חדשות לבקרים. אני בדעה שחבל על הזמן ויש ספרים שאינם ראויים למאמץ. אבל במקרה של התרומה הענקית הזו, ממש הופתעתי כשהבנתי שאת מרבית הספרים בעצם לא קראו עד סופם. נעשה רגע קפיצה קטנה שאולי נותנת חיזוק לטענתי. בעקבות זכייתו בפרס נובל לספרות בשנה שעברה, הייתה לסופר הסיני, מו יאן, עדנה, וספריו התעוררו מתרדמת עמוקה על המדפים. הספר 'דורה אדומה' עבר הרבה ידיים עד שיום אחד הגיע קורא, פתח אותו בפני והראה לי שאחרי עמוד 192 מופיע עמוד 161 והעמודים ממשיכים שוב עד 192. עד אותו רגע איש לא הבחין בכך שהוא קורא פעמיים את אותם 30 עמודים... או לפחות
121
