Page 65 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 65
31 הכול קשור בכול
היום אני מתקשרת לרינה, חשבתי כשנכנסתי לספריה. לא ראיתי אותה קרוב לחודשיים ונזכרתי שסיפרה לי, שהיא עומדת לפני ניתוח. רציתי להתעניין בשלומה. אישה לא צעירה, אבל צעירה מאוד. מאותן אלה, שאין כל הלימה בין גילן הכרונולוגי לבין רוחן הצעירה. נמרצת, ולמרות
הגוף הבוגד, שופעת חיוניות. נכנסתי למשמרת והכל נשתכח ממני. כפי שקורה לי לא מעט בזמן האחרון. פתאום היא מופיעה. צולעת במקצת. "איזה יופי שבאת, עמדתי להתקשר אלייך. איך את מרגישה ואיך עבר הניתוח?" "אל תשאלי מה עשו לי. קדחו לי חור של 7 סנטימטר בשוק ואחר כך גרדו עור מן הירך כדי לבצע השתלה. עכשיו אני חוזרת מהוצאת התפרים". "ואיך זה נעשה, בוודאי בהרדמה?" "בהרדמה מקומית. ובירך קררו עם קרח, כי אי אפשר להרדים את המקום". "והכאבים?" "כאבים איומים, כמו כוויה. זו פעם ראשונה שאני לובשת מכנסיים והם משפשפים וזה כואב נורא, הנה אני אראה לך". ועוד רגע היא מפשילה את המכנסיים כדי להראות לי, אבל אני כולי צמרמורות ורעד ממה שעלול להתגלות לעיני מסתפקת בתיאור. "יש לי רעיון בשבילך. כשתחזרי הביתה מצאי זוג מכנסיים ישן וגזרי בו חלון באזור הפצע כך שיישאר חשוף לאוויר". "איזה יופי של רעיון" היא מודה לי. "סליחה, אני מוכרחה להתערב, את בטח תחשבי שאני אינטרסנטית" בוקע קול מבין המדפים ולאחריו מופיעה שרה, קוראת שלנו בעלת עיניים כחולות ים, וקול רך. "שמעתי את הסיפור שלך ואני לא יכולה שלא לומר משהו. הבן שלי עובד בחברת I cure ואני רוצה לומר לך שאמא שלי שהייתה בת 96.." "כן, שמעתי על המוצר הזה ודווקא חשבתי עליו". "אז אמי כשהייתה בת 96 נפצעה מכסא הגלגלים עליו ישבה. נכנס לה ברזל.."
65
