Page 67 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 67
32 היבריס
היא אישה מרשימה, להערכתי בעשור השביעי לחייה. מתייצבת אחת לשבועיים בספרייה. לפני ימים מספר נכנסה וידה מגובסת. מה קרה? התעניינתי, והיא סיפרה שחצתה את הכביש במעבר חציה, ומכונית שהגיחה במהירות גרמה לה לזנק הצידה. היא נפלה אבל מהר התעשתה, קמה, בדקה את עצמה, ומשראתה שהכול במקום, החליפה פרטים עם הנהגת ויצאה להמשך פעילותה היומית. אלא שבשעות אחה"צ היד החלה להתנפח ולהכחיל והיא הבינה שעליה להגיע לבדיקות. במוקד קבעו שמדובר בשבר
וגיבסו את היד. שיבחנו את היושב במרומים שבזה הסתכם כל הנזק שכן עלול היה להיגמר באופן חמור פי כמה, ואז סיפרתי לה שבעקבות תאונה שהייתה לי בעבר פניתי לעו"ד שזו התמחותו, הוא מטפל בתיק בחינם ולוקח אחוזים מהסכום שנפסק, ועוד הוספתי ברוב התלהבותי שאני יכולה להמליץ לה עליו, או שהיא בוודאי מכירה עורך דין שיכול לטפל בנושא. "הייתי 25 שנה שופטת" הייתה תשובתה, ואני התקפלתי כמו שבלול מבוהל שנכנס לקונכייתו. "עסקתי בפלילים" הוסיפה, ומה שקשור לפרקטיקה, למשל העובדה שצריך לערב משטרה או לתעד מסמכים רפואיים אלה עובדות שהיא מתוודעת להן רק כעת... השיחה הזו זרקה אותי שנים אחורה בזמן שהייתי סטודנטית צעירה באוניברסיטת בר-אילן ועבדתי בלשכת הרקטור. באחד הימים הראשונים לעבודתי קיבלתי להדפסה מכתב שכתב הפרופסור, ואני, שהבגרות בלשון עדיין טרייה בפי, ראיתי לנכון לעשות אי אלו הגהות ושיפוצים, פה פסיק שם מקף, ועוד שינוי קטן במבנה המשפט.. דקות מספר אחר כך החזירה לי דינה ברניקר, סגנית הרקטור, את המכתב ולחשה באוזני, "את יודעת, פרופסור צבי קדרי הוא פרופסור לבלשנות "...
67
