Page 66 - על סיפורים ואנשים 4.8.23
P. 66
"טוב, טוב, בואי נקצר הליכים, תני לי את מספר הטלפון של בנך, ממילא חשבתי על המכשיר הזה עוד בהקשר אחר כבר קודם לכן". "אז בקשר לאמא שלי, הגענו לרופא והוא אמר שאילו הייתה צעירה יותר אפשר היה להשתיל לה עור אבל בגילה זה בלתי אפשרי". "אז מה מספר הטלפון שלו?" "אז" שרה לוקחת את הפתק והעט שאני מגישה לה, ותוך שהיא רושמת את מספר הטלפון היא ממשיכה את הסיפור, "הרופא הסביר לנו שאין מה לעשות והיא תצטרך ללמוד לחיות עם הפצע ועם הכאב". בעוד שרה ממשיכה לספר, רינה משחילה לי בלחישה שהמכשיר נורא יקר, מוכרים אותו בקופ"ח בסביבות 1,600 ש"ח. "גם אני נפצעתי...הבן שלי אמר לי, אמא, קחי את המכשיר ובעדינות, סביב לפצע..והיום" – והיא מפשילה את שרוולה כדי לחשוף את האמה ולהדגים לי עור נקי ויפה, "זה התאחה ונראה ממש כך, כאילו לא היה כלום". רינה נוטלת את הפתק עם המידע החשוב, מודה לשרה ומודה גם לי. ואני מודה לשתיהן. למדתי משהו. מישהו יכול לומר שבספרייה משעמם?
66
