Page 26 - סיפור סוללה א
P. 26
אני ממשיך את הסיפור, עד יום השחרור. העבירו אותנו לרפידים והתחמשנו בתותחים חדשים שהגיעו במטוסי גלקסי ענקיים אמריקאיים שראינו נוחתים בשדה התעופה. ישבנו שם בערך שבועיים עד סיום הקרבות והפסקת האש. חצינו את התעלה ונסענו דרומה לכיוון הבסיס המצרי פאיד, והמשכנו לעמדה חדשה, צפונה מהעיר סואץ, ליד ג׳אבל עתקה, בשטח שטוח ושומם. הפעם הקנים שלנו כוונו לארמיה השלישית המצרית שהייתה מוקפת בגדה המזרחית של התעלה. מקרה קטן אך מבורך שאני זוכר היטב: עצרנו בדרך לעמדה החדשה כדי להתקלח במתקן מצרי. נתנו לנו 3-2 דקות להתרחץ ואפילו להסתבן. בדרך ראינו הרבה טילי סאגר עדיין באריזות המקוריות. ישבנו בעמדה החדשה וישנו בזוגות באוהלי סיירים. חברי הגרעין שוחררו אחרי מספר ימים ועברו לקטורה ואני נשארתי עד הסוף.
עוברים את התעלה
פעם אחת קליינר יצא לחופשה ואני נשארתי כמפקד צוות בדיוק לפני שנכנסנו לכוננות גבוהה. אני זוכר שטסנו הביתה מפאיד בגובה נמוך כאשר חצינו את התעלה. בחופשה הראשונה שלי בקרתי אצל דודה לאה, אחות של שרה אמי, במושב קדרון ליד גדרה, והיתה לי ההזדמנות הראשונה לדבר עם הורי. המשפחה שלי בניו יורק לא שמעה ממני בשבועות הראשונים של המלחמה, ואבא שלי שרגא קיבל התקף לב, אנו חושבים שמרוב דאגה. אחרי מספר שבועות, התחלנו לדלג אחורה לסיני, לעמדות שונות. יום אחד נתקלנו בסופת חול עזה שנמשכה יום שלם, נכנסנו לאוהלים וכאשר סוף סוף יצאנו, התותחים היו מכוסים בחול. כששמענו שאנו חוזרים לצריפין ריכזנו את כל ארגזי העץ שאספנו בחודשים הקודמים, ועשינו מדורת אש ענקית, אולי לזכר היום הגורלי שהותקפנו מהאוויר על ידי מטוסי הוקר האנטר עיראקים, ב-13 באוקטובר.
26
