Page 15 - קטלוג משא 1973
P. 15
13
האכזריות והריקנות שבלב הלוחם. פסלי אבן של נחשים דרקוניים שומרים על ה”מקדש לברוש” של זאב קרישר. בעוד שבמקור המיתולוגי ליצורים אלה כוחות מאגיים של שמירה והגנה על האדם, כאן הם מטמורפוזה פיסולית של הנפש-רוח של גופות בנינו ובנותינו, ששומרות עלינו מעל. הנחשים המיתולוגיים של קרישר מוטלים בכבדות פיזית על מרחב השכול הקדוש שמוקף בעצי ברוש חטובים בעץ. עצי ברוש הופיעו גם בציוריו של עודד ישראלי. האנלוגיה שבין המטוס שטס בשמים לבין העוף הדורס, אפשר ליצחק ניר
להמחיש את העול המוסרי הפנימי אותו חש הטייס בעת קרב אווירי. תופעה מעניינת נוספת שחזרה בתערוכה הייתה זיהוי פעולת האמנות עצמה כבעלת מסר איקונוגרפי. האמנים אימצו במודע “תאונות” בחומר ובצבע והציגו אותן כמטאפורה או כשיקוף ריאליסטי של הלך-הרוח שמלווה אותם מאז המלחמה. דיוקנו של אליעזר רוזן חטוב בגזע עץ שנמצא סדוק עוד בטרם הפיכתו ליצירת אמנות. משה שוחט יצק בברונזה פסל של דיוקן עצמי שנפל ונסדק בעת הכנתו. בשתי העבודות הסדק הפיזי מסמל את הסדק הנפשי של שניהם. במהלך הכנת הפסל “חופשי” של פדוי השבי אלי אלקרס, ניתק הראש מהגוף, ונוצר פסל חלול של גלימה חלולה שבראשה ראש נטוי הצידה – ביטוי מצמרר של הריקנות בה חי “השבוי החופשי”. ביטוי קונקרטי של הריקנות בולט בעיסוק הפיסולי במעטפת של הדימוי – דן רפפורט פיסל קליפה של עופות טורפים או אלי אלקרס שהציג את הלבוש החיצוני - הגלימה העורית שעוטה האדם. בסוג פרשנות כזה – אפשר לראות כיצד האמנות מדלגת ומאחדת בין שני תחומים שבדרך כלל נהוג להפרידם בלימודי אמנות ובמחקרה: האמנות כתהליך פואטי והאמנות כתהליך של ריפוי. אין ספק שהתערוכה העלתה דו שיח מתמשך בין מלחמה לבין אמנות, שהצביע על תופעות ושינויים בחייהם ובשפתם החזותית של המשתתפים: • במהלך המלחמה, שינוי אפיק קרייריסטי בעקבות המלחמה. לוחמים שינו אפיק קרייריסטי וקיבלו על עצמם את האמנות כעיסוק
מקצועי מרכזי. • לאחר אילמות מילולית רבת שנים בנוגע לימי המלחמה, בגיל מאוחר לוחמים התמקדו ביצירה אמנותית. • לוחמים השתמשו בשפת האיור והרישום כתחליף לשפה המילולית לתיאור המאורעות בשדה הקרב. • לוחמים-אמניםפיתחו • עולם תוכן שהתמקד בהרואיות של שדה הקרב, בתיעוד ובציור היסטורי, בזיכרון ובקרב נגד השכחה, בהיבטים של אל-מוות
ושכול; בפיסול אנדרטאות ציבוריות ופרטיות; באמנות קונספטואלית מחאתית לצד אמנות אקספרסיבית מופשטת. • לוחמים-אמנים פיתחו והעצימו עולם של סמלים איקונוגרפיים אוניברסליים, כמו עיניים, פה, ידיים, ואימצו אותם להבעה
חברתית ותרבותית מקומית. • מבחינה חומרית וצורנית, לוחמים-אמנים השתמשו בחומרים אותנטיים משדה הקרב כחומרי גלם לעשייה אמנותית, לצד פיתוח
שפה פיסולית של קליפות, חללים פנימיים ומעטפת צורנית.
