Page 115 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 115
18-8-2012
אבי אתגר- משפט זה לא רק עובדות
נעדרתי בשבוע שעבר- לא בגלל השתתפות שלי באולימפיאדה. אם הייתי משתתף- הייתי מביא כבוד, לא מדליות. לכן, חזרתי ועיינתי במה שכתב בנימין גלאי הנערץ, ב 7591-במעריב, על האולימפיאדה והכבוד. הוא כתב--- “פספסנו בהונג קונג, פספסנו במוסקבה, פספסנו בהנגלאו, פספסנו בפאריס. בכדורגל, כדורסל, כדורעף, כדורמים, שחמט. פספסנו אשתקד. פספסנו השתא. שמא די? שמא אתם חוזרים, יחרבתכום, ומשחקים עימנו באגוזים? עייפנו מן הכבוד, או קיי?! ותודה על הכל!” אז בוא נחזור לכבודו. אמצע שנות ה-70, אני חוזר למישרד מנסיעת עבודה בחו”ל. ניכנסת המזכירה- בעיה, היא אומרת. הסתכלתי בה בסקרנות- בעיה שלי? לא, אמרה, לקוח חשוב של המשרד, נקרא לו דוד, ושידידי אלי בן דור טיפל בו, - נעצר אתמול בלילה, והבוקר מביאים אותו לדיון בפני השופט. יופי, אמרתי- אז מה באת אלי? לכי לאלי! איננו היום, ענתה. אז לאיציק! אמרתי- גם הוא לא פה היום. אז מי ישנו, שאלתי- אתה, היא ענתה. אמרתי רק-ווילי!! ומה הענין, שאלתי- והיא – “כניראה ששיק של דוד חזר, יש בעיות בעסק שלו, אבל מוכרחים לעזור לו”. האיש היה מוכר לי בקושי בפנים, אז מה זה ענין שלי? לקחתי, בפרצוף סובל, ז’אקט וגלימה, ורצתי להיכל הצדק. לקחתי איתי את דבורה, מיתמחה יפה, וחיפשנו. מצאנו את דוד בקומה השלישית, על ספסל. הוא ישב עלוב, לא מגולח, עיניים אדומות, קצת מבוהל. כך נראה איש עסקים שבילה, במפתיע, לילה בבית סוהר. אז זה עדיין לא היה מקובל. דוד, אמרתי- אלי ואיציק לא במישרד היום, תירצה שאני איצג אותך? לא, הוא ענה, הענין כבר גמור, תודה. נשמתי לרווחה. לא שאלתי במה הענין- כי, אם הוא לא מבקש ייצוג- אז יופי!!!! הבנתי שהפעם, כנראה, לא צריך לדבר אידיש... ירדתי עם דבורה למיזנון, שתינו קפה, לחצתי ידיים לקולגה או שניים- ואז אמרתי לדבורה - בואי נעלה לאולם, אולי יש כבר פסק דין- נוכל לדווח במישרד מה היתה התוצאה. עלינו. הצצתי לאולם - וראיתי שהשופט שיושב שם, הוא ידידי, השופט חיים
115
