Page 121 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 121
והמתורגמן אמר- בתשובה לשופט- העד אומר- ישבתי בבית וקראתי ספר. פתאום היתה דפיקה בדלת, פתחתי, והופיעו שני גברים, אחד גבוה והשני נמוך, והגבוה אמר לנמוך לקחת לי את הטלביזיה מהחדר ולהעביר לחדר השינה. לא הסכמתי, ואז הגבוה שלף סכין ורצה לדקור אותי. ישבתי שם מוקסם. קשה היה לי להאמין שבסינית יש כל כך הרבה תוכן למילים שומפו ללולולו. אבל- תדהמה על תדהמה- אני הייתי היחיד שהופתע מכך שבשתי מילים אתה יכול לאמר כל כך הרבה, אם אתה סיני. לשופט זה נראה היה טבעי לגמרי, וכמובן לפרקליטי הצדדים, שחלקם הבין לא רק סינית, אלא גם אנגלית. לא אלאה אותך בהמשך ההתרחשות- אני סומך עליך שתוכל לנחש את ההמשך, ולמלא את החסר- תמשיך אתה את החקירה הנגדית, ותקנח ביין מתיאוס. כשסיפרתי לאבא שלי את הסיפור, אמר לי – בטח. אז אם לא כך- איך יתפרנס התורגמן? ולמה, הרופאים לא ממציאים מחלות? והמנשלה לא ממציאה מיסים? והעורך דינים, כמוך, לא ממציאים בעיות? כל אלה מותר להם, רק התורגמן אסור לו למציא? ואם לא יעשה כך- התורגמן, אז ממה יתפרנס? אני חושב, שזה מה שעושה את הסינים לעם כל כך אדיר- הסינים הם עם שמצליח להגיד קצת בהרבה, והרבה בקצת. אבל אנחנו, היהודים, עולים על הסינים. אנחנו פיתחנו יכולת להגיד הכל- בלי להוציא מלה, ולא להגיד כלום- בהרבה מאוד מילים.
121