Page 133 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 133
18-5-2013
אתגר- אסון זה ענין של מזל
שנינו נעדרנו מגלי האתר למספר שבועות. אז, ברוך רופא חולים. אבא שלי בא אצלי בחלום, ושאל- אלה, ברדיו, לא שאלו עלי? שאלתי אותך, בשיחתנו - מה היה טוב, בהעדרותך- וענית- למדתי להעריך את השיגרה. אדם מעריך את הנורמאליות, רק כשהיא נילקחת ממנו. איוב לא היה מעריך מה שיש לו- אם לא היו לוקחים לו ת’שיגרה- ומחזירים לו. בטח ראית ושמעת, בחופשה הכפויה, את דורה רוט- ניצולת השואה, שהרטיטה את לב כולנו- אז, לי ולדורה רוט יש נכדים משותפים- בנה, דני, נשוי לבתי, יעל, ונכדינו הם בן, טל ורומי. אשה מופלאה, דורה, שורדת. וחיה בידיעה- ששום דבר לא מובן מאליו. אז בוא נדבר על מזל. אני רוצה לספר על כמה ידידים, כמו היום אצל היידי ואילן- שהתכנסו בביתי. את כולם איחדה צרה, צרה אישית. הראשון, נקרא לו דוד, אמר שהאסון אצלו, היכה כשהוא כבר סמנ”כל, בדרך לתפקיד מנכ”ל. זה התחיל בדו”ח ביקורת, ואחריו חקירה באבו כביר וליזול, (כן, ליזול!!) וכתב אישום נוראי - הוא נדהם לקרוא על פשעיו. נכון, שאחרי שלוש שנות עינויים היה זיכוי משפטי - אבל, בשנים אלה- הכי קשה היה לתפקד, ולענות למעט החברים שנישארו ושאלו- מה נישמע? הוא זוכה, ועזב את הארץ. היום, הוא אמר, 20 שנה אחרי, אני כמעט מודה לאלה שטפלו עלי אשמת שווא. עברו עלי בחו”ל- שנים ניפלאות- מצאתי טעם חדש לחיים, אתגרים, התמודדויות והצלחות- שלולא האסון- לעולם לא הייתי חוווה. מדבר רע יצא, למזלי, דבר טוב. יפה. שתקנו. הבטנו בדודו. ידענו. דודו חולה. חולה מאוד. אתם, אמר דודו, בטוחים שקרה לי אסון. המחלה ההיא! כך גם אני חשבתי. אבל, היום, שלוש שנים אחרי - לא בטוח. היבטנובדודובתימהון-דודו!!דכילאֱק!מהלאבטוח??כליוםאנחנובודקיםאם
133
