Page 142 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר
P. 142
העגילים מהזהב, למי השרשרת מהכסף, למי הטבעת מהיהלום, למי הצמיד מהדודה. הפרופסור אמר: אצלי פה זה לא פרטץ’!!- אי אפשר לדעת מה יהיה!! מי יודע!!!! אושפזה, מדלן, אישפוז עמוק, מאושרת, הגיעה לרופא הנכון. גם לעובבבבדיה ירדה אבן מהלב. עבר חודש מהבדיקות. התיצבו, מדלן ועובדיה, אצל הפרופסור, לניתוח התוצאות, וחזרו שמחים ועליזים. הפרופסור, שהבין, לעומק, את הבעיה, אמר למדלן ועובבבדיה - בשלב זה, בינתיים!!!! התוצאות מראות שהמצב גבולי! וזה, בפירוש, יכול להחמיר בין יום, ללא אתראה! לכן- את עכשיו אצלי במעקב! מה הקבבבנה, שאלו מדלן ועובדיה, בהתרגשות - אוה, אמר הפרופסור, את לא עושה שום דבר, שום דבר!!!!בלי לשאול אותי, מראש!!!! כל דבר!!!! נסיעה – אפילו בארץ, ילד נוסף - אוכל חריף- את קודם כל מטלפנת, ביום, בלילה, ושואלת!!! אותי!!! רק אותי!
מאז, היסתובבה מדלן כמו טווס, ואמרה- רוצה, אבל לא יודעת אם הפרופסור ירשה לי. יש לי בדיקות בשבוע הבא, נראה מה הפרופסור יגיד. נכון, אמרה, נכון!!! קודם לא מצאו- אני, הלוא, גבולית! הפרופסור, אמרה מדלן, זה רופא רציני- הוא לא מהסנדלרים ההם שחבל מה שהלכנו אצלללהם מההתחלה! חלפו על הזוג והפרופסור, שלושים שנות אושר, של מעקב ובדיקות. ואז- קרה הנורא מכל. הפרופסור מת. איפה מת? בבילה, מה שבנה, מהכסף של הבדיקקקקות. אין היום רופאים כאלה, אמר עובבבדיה! איך סחב איתי, הפרופסור, שלושים שנה, יומם ולילה, את המחלות, והבדיקקקקות. עכשיו נאאשארתי לבבבד!! ואבא, שהכיר את המממשפחה, אמר – עובבבדיה, והפרופסור- אלו, שתיהם, כמו ג’וחה והחמור שלו. מה הספפפפור, יא באבא, שאלתי. ג’וחה, אמר אבא, החמיל, יעני העמיס, בגב של החמור שלו, שקים. שק אחד, בסדר. השני, בסדר. שק השלישי והרביעי – נפל ברצפה החמור, מהההרבה שקים. החמור עשה ברך. הוריד ג’וחה מהגב של החמור את השק השלישי והרביעי, ו’חמיל אותם, על הגב של עצמו. עמד, החמור, יעני ‘תרומם!. עלה ג’וחה עם השתי שקים מה שבגב שלו על הגב של החמור, ואמר לחמור: “עכשיו, יותר אני עוזר לך! אני סוחבבב שתי שקים, ואתה סוחבבבב שתי שקים”! וסלאמה עליכום! אבי אתגר- יוסי, אתה איש מאוד מצחיק. אהבתי אותך לפני שפגשתי אותך...
142
