Page 149 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר

לא אחת מהן! בטוח שלא. לא! RIEN DU TOUT!!! סריקה נוספת - ידידה מהתיכון? לא!. מהעבודה? מה פיתאום? ואז, לקראת תבוסה- ֶאאוּ ֶר ָקה! מצאתי! ארכימדס מכה שנית. הרי זאת לילי, לילי! הייתי אצלה לפני שבועיים, עם רינה. הבאנו לה קפה ועוגות, דיברנו אל תוך הלילה. בעלה נטש אותה שבועיים לפני כן, (אני מה זה מבין אותו- אבל זה לא לעכשיו!), שוחחנו על הכאב, מצד אחד, והרווחה והחופש מצד שני. כמה רע, וכמה טוב- כל השטויות שאנשים אומרים במצבים כאלה- ואני מומחה גדול בשטויות, אם רק נותנים לי. מה יש להגיד?? בטח לא את האמת, שהיא, טוב שניפטרת ממנו, אף פעם לא סבלתם אחד את השני. מה זה ענין שלי?! בקיצור- ניזכרתי מי זאת. לילי! לילי! זינקתי אליה ואמרתי- לילי, לילי עיוני! איזה שאלה, איך ישבנו, ודיברנו, וניתחנו. את ניראית ניפלא! איזה נהדרת התיסרוקת??? בטח שוקי זיקרי, לא!? את לבד?! פשוט ניפלא! כשנירגעו הרוחות, הבאתי לה קפה, ואז, בבריטון עמוק, שאלתי- תאמרי לי, יא לילוש, אם היה לי מום בלב, היית כועסת עלי? לילי חייכה - כמובן שלא! אז, אמרתי, אין לי מום בלב, אבל יש לי יש מום- בזיכרון. לא זוכר. אז למה את כועסת? זה מום, כמו כל מום. נכון, אמרה לילי. לא בגלל זה כעסתי עליך. אז למה, שאלתי. כעסתי עליך, אמרה, כי, גם בפעם שעברה, לפני שנתיים, כשלא זכרת את שמי, הישתמשת במום בלב שלך בתור התירוץ. התשובה שלך חביבי, מעוררת חמלה - פיאטוזו! לפחות, תחליף את המיקום! בטח יש לך עוד חלקים פגומים בגוף! תישתמש בהם, גולם!!! תגוון!! מאז, אני שומר פתק בארנק שכתוב עליו לילי, לא מום בלב, וחיכיתי להזדמנות. היה שווה לחכות. חלפו עשר שנים, ואז, LOW AND BEHOLD לפני כשנה, תערוכה, יום חמישי- שוב- לילי. אל שדי היה בעזרי! זיהיתי אותה מיד, אבל היא לא זיהתה אותי. עיינתי שוב בפתק, ניגשתי, לחצתי לה את היד, אהלן, לילי. ראיתי בפניה מצוקה, בצדק. הגיע רגע הנקמה המתוקה שלי. בלעג, שאלתי- את לא מזהה אותי? לא, היא ענתה. אמרתי לה- שמי יוסי, וכבר אין לי מום בלב. אהלן לילי. חלפו כמה שניות של מבוכה ומתח, ואז-היא אמרה בחיוך – אני שמחה לשמוע, אדוני, שאין לך מום בלב. נעים מאוד, שמי אודליה רוזנקרנץ, וזה בעלי, דוקטור איזידור רוזנקרנץ. איזידור, בוא תכיר איש שאין לו מום בלב, אבל, אולי בגלל מום אחר, הוא מבקש לקרוא לי לילי. תכירו. מה שם אדוני ??? יוסי, אמרת? שם יפה.
149