Page 63 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר

יש לי זיכרונות עגומים מכמה מצילים, שהם כבר לא איתנו, מרוב שנאחזתי בהם בבריכה, כשלא מצאתי שום דבר יציב אחר. כך קרה למציל אחד שהיה בגבעתיים, ואחד ברמת גן, ושניים בגיבעת רמב"ם. היה מציל אחד בבריכה בקירית אונו, שאחרי שלשה שעורים, קרא לי לזווית של הבריכה, ושאל, ברצינות- כמה כסף אתה, יוסי, דורש, בשביל להפסיק ללמוד אצלי לשחות? מה הענין, שאלתי? והוא אמר- תראה, אתה תטביע אותי, זה ענין של זמן. יש לי ילדה קטנה, שרק בת שנתיים, ואני לא רוצה לאבד אותה. בקיצור- פחדן. אני אצל פחדנים לא לומד. בכל זאת, בגיל 40, הצליח משה, המציל בבריכה ברמת אפעל ללמד אותי לשחות. לקח לי זמן להבין, שמשה עצמו לא ידע לשחות, וכמעט נפל למים בגללי. משה פשוט עמד על שפת הבריכה, וצעק עלי. עכשיו, ירושלמי שצועקים עליו, מה עושה? עושה תנועות חזקות של התרחקות. אז גם אני- עשיתי תנועות התרחקות, להימלט מהתל אביבי הצועק, והוא- ממשיך לצעוק- רודף אחרי, על היבשה, לאורך שפת הבריכה, וכל הזמן צועק! כך, מרוב הצעקות, עשיתי שלוש בריכות, ויצאתי רק כשהוא הפסיק לצעוק- והתגלה לי שאני יודע לשחות. כמו אריה. ראית פעם אריה שוחה? תעזוב, בוא לראות אותי. כשיצאתי, לקח אותי משה הצידה, ואמר- עכשיו, שאתה יודע לשחות- תעזוב אותי. כמעט נפלתי למים בגללך. עוד זה היה חסר לי. הייתי טובע!!! כדי להינצל מהשחייה, גיליתי, שיש לי חור בעור התוף, באוזן, ולמשך עוד 20 שנה אמרתי לאנשים, שאסור לי לשחות, כי יכולה להיות לי דלקת. אבל, לפני פחות משנה- עשה לי ד"ר הורביץ ניתוח באוזן, וסגר את הנקב- וגם את התירוץ שלי. אז עכשיו אני מחפש מציל, שיזכיר לי איך שוחים- ומשה מרמת אפעל היגר אחרי שגמר ללמד אותי לשחות. יש עליך איזה מציל, שיכול לרענן לירושלמי בדימוס את השחיינות שלו? עוד מאפיין ירושלמי - זה האוכל. בילדות, אתה יודע, - היינו הולכים בשבת, במחנה יהודה, אחרי התפילה, לתנור השכונתי, להוציא את סירי החמין והתבית, ששמנו ביום שישי בתנור של יחזקאל. האימהות היו מזהירות אותנו- לא לקחת בטעות את הסיר של שיריזלי, שזה יכול לעשות בילבול גדול בכל השכונה- כי שיריזלי
63