Page 64 - יוסי שדה 4.8.23 אינטר

יקח בטעות את הסיר של פיאמנטה, ופיאמנטה בכוונה את הסיר של בכר, ובכר, זה שמתעצבן- אוי ואבוי. יהפוך את העולם. אז צריך להיזהר. שנים רבות אחר כך, היינו נאספים, באזכרות של בני משפחה, בבית הכנסת בבית הכרם- זה בית כנסת שאבא שלי בנה לזכר אחותי, שושנה ז"ל. אחרי התפילה והאזכרה, היו מוציאים "ברכות", זה בורקס, ועוגיות, ועראק, וביצה קשה, ועוד חמוצים ועוגות. היה להם, למאכלים האלה, טעם ניפלא. טוב, אמרה הדודה כתון, אלה עשויים בירושלים, אז בשביל זה טעימים. אבל לא, אמרה סעידה, אחותי, אלה הבאנו אותם מתל אביב. לקח לי זמן להבין, שלא חשוב איפה עשו את האוכל, אם אתה אוכל אותו בירושלים – יש לו טעם מיוחד. זאת אומרת- בורקס תל אביבי, עם סומסום למעלה, שאתה אוכל אותו בתל אביב, בסדר. טעים. אבל- אם תביא אותו לירושלים- טעם גן עדן. אוירה דירושלים לא רק מחכים, הוא גם מטעים. גם האוויר בעצמו, בירושלים, יש לו טעם של אוכל. הוא בעצמו משביע. אבא שלי היה אומר- האוכל בירושלים- יש עליו טעימות. לא אותו הטעם כמו במקום אחר! אותו האוכל, אמר, בירושלים מחזק אותך, ובתל אביב יכול לחלש אותך. כשאני גדלתי במחנה יהודה בירושלים, ולמדתי באליאנס בנים, היו שם עיראקים, ופרסים ועג'מים, וספניולים, וחלבים, ואורפלים. וגם, היה ילד אשכנזי אחד, שאם נרצה להרביץ למישהו ללא סיבה- לא נלך לחפש. וסיפור נוסף מימי אליאנס היו לנו 70 ילדים בכיתה. איחרו איזה 15. עכשיו- אם יעמוד המורה להרביץ לכולם- השעור ייגמר. מה עשה? שאל- כמה ילדים איחרו? ספרו- יצא 15. כמה היום לחודש? אמרו 12. אמר המורה- הילד 15 יקבל 12 מכות, השאר- כולם לשבת! אז עוד היה סדר, וילד שסיפר בבית שקיבל מכות מהמורה, קיבל גם סטירה מהאבא שלו, וזה רק אם האבא היה בבית באותו הזמן. בכלל, אני חושב שיש הרבה יותר ירושלמים בגלות תל אביב, מה שירושלמים שגרים ממש שם. ירושלמים, זה עם שאוהב להתגעגע, ואם יגורו בירושלים- אז למה יתגעגעו? ועוד סיפור ירושלמי- יצחק נבון סיפר לי, שבקרב הבחורים בירושלים, היה מודד להצלחה כגבר- מי שתפס תל אביבית- נחשב למצליח. אני הכרתי ירושלמי אחד, שחשב שתפס תל אביבית, והתברר שזאת היא שתפסה אותו, לתחתנות במועדון מנורה. ובאו כמובן הקרובים משני הצדדים- ואצל האשכנזים, כידוע, מנשקים את הכלה. אצל הספרדים, לוחצים לאבא שלה את היד, זה הגבול.
64