Page 118 - dig_all
P. 118
המיוחד ביותר עבורנו הם שני המקוואות שנמצאו באתר .אלה מורים בוודאות
כי מדובר באתר יהודי ,שתושביו הקפידו על שמירת הטהרה ועל תעשייה של
יין ושמן טהורים .יש להניח שהשמן והיין שהופקו כאן בטהרה הגיעו לירושלים
לעבודת בית המקדש .במקום נמצאו גם כלי אבן (שאינם מקבלים טומאה) ,וגם אלה
מוכיחים את שמירת הטהרה ומחזקים את הסברה שמדובר ביישוב יהודי .האתר
מתוארך לתקופת בית שני ,ונמצאו בו שרידים מהמרד הגדול וממרד בר כוכבא.
המשמעות היא שאנו רואים כי גם לאחר החורבן הוסיף להתקיים באזורנו יישוב
יהודי שנטל חלק במרד שמרכזו היה כאן ,בהרי יהודה .במקום נמצאו שתי מערכות
מסתור מתקופת מרד בר כוכבא :אחת נחפרה מתוך המקווה התחתון ,והשנייה מתוך
בור מים .כיוון שהחווה החקלאית אופיינית מאוד לאזור יהודה ובמרחב נמצאו חוות
חקלאיות יהודיות רבות ,נקרא המקום 'חוות יהודה' (בערבית שמו 'חירבת דוארה').
מאז הרצח קיימנו במקום שיעורים לזכרם של אשר ויונתן הי"ד.
"את מהמשפחה?" שאלו אותי החיילים שסיירו במקום.
"כן ולא" ,עניתי .אני לא ממשפחת פלמר או פרץ ולא קרובת משפחה שלהם ,אך
בכל שבוע ,כשאנו מגיעות לקיים שיעור לזכרם במקום שבו נרצחו ,אנו מרגישות
חלק מהמשפחה.
הנהגים שנסעו בכביש ,לא נותרו אדישים למראה ההתכנסות יוצאת הדופן במקום
הרצח .הערבים קיללו בדרך כלל ,והיהודים צפרו לאות הזדהות .באחד הימים
שבהם למדנו במקום ,עצרה לידינו אחת מ'נשות ווטש' ,יצאה ממכוניתה ופתחה
בשלל גינויים ,צעקות וצרחות.
"אתן משקרות! לא היה פה יישוב יהודי בימי בית שני!"
לא התרשמנו כלל מתשפוכת הצעקות והשנאה והמשכנו בשלנו .מאחר שלא
טרחנו להגיב ,חזרה הגברת למכוניתה ונסעה לדרכה.
רות בן פנחס ,שלימדה אותנו במקום ,סיכמה את ישיבתנו ב'חוות יהודה' במילים
אלה:
"האדמה הזאת ראתה את דמם של חיילי בר כוכבא ,שבנו את מערכת
מערות המסתור במקום ,ואלפיים שנה אחר כך ,את דמם של אב ובנו
התינוק .זו בעצם ההמחשה למה שאויבנו רוצים לראות פה .אבל
ההבדל הוא שכשנפסקו החיים ב'חוות יהודה' לפני אלפיים שנה
הייתה זו הליכה כלפי מטה ,אל החורבן .היום אנחנו באותו מקום,
אותו דם יהודי שנשפך ,אבל בקו אחר ,בקו שעולה כלפי מעלה .קו של
חידוש החיים היהודיים מתוך התורה".
| 118חברון שוברת שתיקה
