Page 12 - dig_all
P. 12
הסיפור המשפחתי
"מאיפה אתם?" שאלתי את הקבוצה כשצעדנו יחד לביתי.
"אנחנו מדרום אירלנד – קבוצה מאוחדת של פרוטסטנטים וקתולים (עניין שבהחלט
לא מובן מאליו באירלנד) – פסיכולוגים ,עובדים סוציאליים ואנשי מערכת החינוך.
אנחנו מתארחים במלון בבית לחם ובאנו לראות את הצד היהודי ,כדי להבין כיצד
מתמודדים הילדים עם הסכסוך".
כל השבוע היו בבית לחם והגיעו לחברון לשעתיים וחצי בלבד ,כדי לשמוע קצת
את הצד היהודי בסכסוך.
קבוצת האירים סיימה את הסיור בהדרכת נועם ארנון ,ואז נכנסה לביתי כדי לשמוע
את הסיפור המשפחתי שלי .כשנכנסו יכולתי לחוש בזרות ,בניכור ובהסתייגות
שנדפו מהם.
"אולי תרצו שתייה חמה?" שאל אותם בעלי ,בעוד הם מפשירים לאט מהקור העז
השורר בחוץ.
"לא ,תודה" ,ענו רובם .בודדים ביקשו תה – עם חלב כמובן.
"שמי ציפי" ,פתחתי את דבריי" ,אך זהו רק שם החיבה שלי" .שמי האמיתי הוא
שרה-ציפורה ואני נקראת כך על שם סבתי .בשנת תרפ"ט ,1929 ,הגיעו סבתי
ואחותה הקטנה ,נעמי ,לחברון ,כדי לעזור לאחותם לאה שפירא ,שילדה שישה
שבועות קודם לכן.
ביום שישי דפק אצלם בדלת אליעזר דן סלונים ,שהיה מנהל בנק אנגלו-פלשתינה
(אפ"ק) בחברון ונודע בקשריו הטובים עם הערבים והבריטים .בשעה זו כבר נשמעו
היטב הקריאות "אטבח אל יהוד" מן המסגדים ,והשתלבו עם צעקות ההמון המוסת
ברחובות .עד אז שררו יחסים טובים בין היהודים לערבים ,אך הקריאות הרמות לטבוח
בהם והתהלוכות האלימות ברחובות עוררו הפעם חשש כבד בלב התושבים היהודיים.
"בואו לביתי" ,אמר להם אליעזר דן" ,אצלי בטוח יותר".
| 12חברון שוברת שתיקה
