Page 9 - dig_all
P. 9
הקדמה
כשאני תולה את הכביסה במרפסת הצופה על הכביש העולה לאדמות ישי ,היא תל
רומיידה ,אני רואה את חברון ,העיר הגדולה הסגורה לנו ,ליהודים ,ואת השכונה
הקטנה שלנו שטובלת בעצי זית עתיקים.
בכל יום מגיעים תיירים ומבקרים לתל חברון ,ואני מביטה מן החלון ותוהה" :הלנו
הם אם לצרינו?"
התשובה לשאלה מתבררת כשאני רואה לאיזה כיוון מצביע המדריך בהסבריו .או-אז
אני מבינה אם זו תיירות רגילה ,כלומר ,רוב האנשים שמגיעים לראות את ההיסטוריה
היהודית במקום ואת חיי היהודים כפי שהם במציאות ,או שמא זו תיירות שנאה של
ארגונים עוינים ופרו-פלשתינים .הכול תלוי בכיוון שאליו הם מסתכלים.
אלה שעומדים על הכביש ליד ביתי ,בכניסה לשכונת אדמות ישי ,ומביטים צפונה,
רואים את אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים בעולם ,כשהוא משומר היטב
מתחת לבניין עמודים שבו מתגוררים אמי ושכניי .באתר הקטן נמצאו שרידי
חומות עתיקות ,בנות ארבעת אלפים וחמש מאות שנה ,וגרם מדרגות מקורי צמוד
אליהן .מכאן עלו לחברון הקדומה במשך אלפי שנים .בסמוך להן נמצאים שרידי
חומה מאוחרת יותר ,בת שלושת אלפים ושמונה מאות שנה .כאן ,על הכביש ,עמד
ככל הנראה שער העיר ,המקום שבו קנה אברהם אבינו את חלקת שדה המכפלה
כדי לקבור את שרה אשתו.
אלה המביטים דרומה רואים את ביתו רחב הידיים של מוחמד אבו-עיישא ,שרק
בצדו הקדמי יש סורגים צפופים .אלה אינם אלא אמצעי תעמולה ,כדי לומר שהם
נמצאים בסכנה מהיהודים .בזכות סורגים אלה מכונה הבית בפי המבקרים בו
בשם 'בית הכלוב' .בית זה נבנה בידי ערבים באופן בלתי חוקי על אדמות שקנתה
הקהילה היהודית לפני כמאתיים שנה ,וכיום הוא משמש אתר עלייה לרגל לצורכי
התעמולה הערבית.
העוצמות האדירות של העיר התנ"כית הזו ,שבה שזורות תולדות העם היהודי
חברון שוברת שתיקה | 9