Page 178 - dig_all
P. 178
ואז ,כאילו ניתן אות ,הילדים קיבלו את הנשיא בנפנוף דגלים.
המצלמות תקתקו בעוז .הנשיא ניגש אל גואל הקרקעות משה זר ,שעמד בצד
הדרך ,ולחץ את ידו ,ומיד פנה לברך את חברת הכנסת אורית סטרוק .הנשיא
הסיר את הלוט מעל שלט המוזיאון וסייר בו .מיד לאחר מכן פנו הנשיא ,הרבנים,
והציבור בעקבותיהם ,אל האוהל הענק ונכנסו אליו.
הרב הלל הורביץ ,שפעל במשך שנים להקים את הפרויקט המיוחד הזה ,פתח
בדברים:
"בנין 'בית הדסה' ,שבו ממוקם המוזיאון ,הוא סיפור ועדות לחסד,
לגבורה ולמסירות .הבניין נבנה לפני מאה ועשרים שנה כבית חולים
שנתן שירות רפואי חינם ליהודים וערבים כאחד .עד לטבח הנורא,
טבח תרפ"ט.
הבניין העזוב והנטוש ,הספוג מדם חלליו ,שמר אמונים לבניו ולבנותיו
במשך עשרות שנים ,עד לקיץ תשל"ט ,1979 ,שנת הגבורה והמסירות
אין קץ של נשות 'בית הדסה' וילדיהן .באמירה ובשירה הנצחית 'ושבו
בנים לגבולם' הן זכו לפרוץ את הדרך לשיבה הביתה.
בתום אותה שנה ,בליל שבת קודש פרשת 'אמור' ,ערב ל"ג בעומר
תש"מ ,1980 ,נעקדו על קידוש ה' כאן ,במקום הקדוש הזה ,שישה
מבניה ובוניה של עיר האבות ,תלמידי ישיבה שקנו את המקום בקניין
דמים ,יחד עם דמם של קדושי תרפ"ט .דמים בדמים נגעו"...
הרב הורוביץ המשיך וסיפר לנוכחים כיצד הצליח להקים את המרכז ,ומניין השיג
את התרומה המשמעותית להקמתו ולפיתוח חברון בכלל:
"את הברכה והנס הגדול הזה זכינו לפעול מכוח נס אחר ,שהתרחש לפני
עשרים ושתיים שנה ,בביקורי הראשון באנטוורפן שבבלגיה .מלוויי דאז,
דוד אקשטיין ואיימוש פינק ,הכניסו אותי למשרדו של ר' הרשל פינק
שמעולם לא ראיתיו ,כשהם מספרים לו ביידיש כי הביאו שליח מחברון
בשביל לבנות את חברון .ר' הרשל התחיל לחייג בטלפון ,ובהתרגשות
בלתי מובנת אני שומע אותו אומר ביידיש לבן שיחו' :חברון איז דו,
חברון איז דו!' ובעברית' :חברון הגיעה ,חברון הגיעה!'
וכך ערך ר' הרשל ארבע שיחות טלפון ,כשאני עומד ומשתומם .לאחר
כמה דקות של רגיעה הושיב אותי ר' הרשל לידו ואמר לי במילים אלה:
'אספר לך על עצמי .אני ניצול שואה ,אוד מוצל מאש .איבדתי
את אבי ואמי בהיותי ילד .לפני המלחמה זכיתי ללמוד
| 162חברון שוברת שתיקה
