Page 18 - dig_all
P. 18
פולני בערב פסח
"שלא נאחר לאוטובוס!" קראה אמא לעברי.
"אל תדאגי ,נצא קצת יותר מוקדם ואקח אותך לתחנה".
"אבל זה האוטובוס האחרון לפני החג! אם אפסיד אותו – לא אוכל להגיע לאברמי
לליל הסדר".
"יהיה בסדר ,אמא ,אל תדאגי".
השנה אנחנו נוסעים לגיסתי לליל הסדר .תמיד הם באים אלינו לחברון ,ובכל שנה
היא שואלת" :מתי תבואו אתם אלינו לליל הסדר?" כמעט תמיד הצעתה נדחית
בהכרזה" :אנחנו עושים את הפסח בבית ,בחברון!" ובסופו של דבר הם באים אלינו.
אבל השנה יהיה אחרת .רק שבועיים לפני החג חזרנו הביתה לאחר שיפוץ הקרוואן
שלנו והארגזים עדיין נמצאים בכל פינה .אין בררה – אנחנו נוסעים אליהם.
ערב פסח .אפשר לנשום את הקדושה באוויר .הילדים רחוצים ,נקיים ונחים
במיטות ,כדי שיוכלו להיות ערים בליל הסדר .בינתיים אני מנסה לסדר בזריזות
את הכביסה בערמות ,משום שאת הבית אנחנו משאירים לאורחים שילונו בו.
"ציפי ,את זוכרת?"
"כן ,אמא ,אנחנו כבר יוצאים .לכי לכיוון הרכב ואני אביא את המפתחות".
לפתע נשמע קול קורא באנגלית" :ציפי! את זוכרת אותי?"
"שלום" ,אני עונה ,מנסה להיזכר מי זה ומאיפה אני אמורה להכיר אותו.
"ציפי! אנחנו נאחר לאוטובוס ,בואי מהר!"
"את לא זוכרת אותי? הייתי פה בדצמבר" .ניסה הזר להזכיר לי.
"אהה ,כן ,עכשיו נזכרתי! היית בסיור של שוברים שתיקה .אתה מפולין".
| 18חברון שוברת שתיקה
