Page 210 - Step and repeat document 1
P. 210
אולי ההסכם נקבע ללא הסכמתנו ,עוד אחת מההחלטות האלה
שמחליטים עבורנו?
הבעיה שנקלעתי אליה היא הכי נדושה בעולם ,ואני יודע
את זה .אני סתם עוד גבר בגיל העמידה שנשבר לו מהחיים
ומהמשפחה ,ומשתגע מרוב רצון להתנסות במשהו אחר .אבל
יכול להיות שלאשתי לא נשבר עוד? אני תוהה .בטוח .איך לא
יישבר לה.
אני חושב על טארוט ,שוב ,כשאני מתעורר — רגע ממשמש
ובא שיחייב את החרבתם של מבנים ישנים ,אמר קלף "המגדל".
הכול מתחבר .אני צריך לראות את רנאטה בהקדם.
היא מתקשרת אלי אחר הצהריים כעבור שלושה ימים
ושואלת אם יש לי דקה .אני סוגר את דלת חדר השינה.
בטח ,אפשר לדבר.
חשבתי עלינו לא מעט .אני חושבת שאנחנו צריכים להתראות
שוב ,היא אומרת.
כן ,גם אני.
אני כבר מדמיין את רנאטה בין זרועותי .אני רוצה להכיר
אותה ,לדעת עליה הכול ,אבל אפשר שנתחיל ככה ,כשהיא בין
זרועותי .אני נזכר בחולצה הצמודה לגוף .אני מדמיין את הידיים
שלי סורקות נמרצות את כל הגוף שלה .בעצם לא .אני מדמיין
את הידיים מלטפות אותה לאט .על החולצה ,מתחת לחולצה,
מפשיטות לאטן את החולצה ואת כל היתר .אני מדמיין את הבד
משתפשף בפטמות שלה .אחרי זה כבר נחליט מה נעשה.
תוכל להגיע אלי בשבוע הבא? היא שואלת אותי.
כמובן ,אני עונה .כמובן שכן.
210
