Page 222 - Step and repeat document 1
P. 222
לא נוגעת בי ,הלטיפות שלך לא מעוררות אותי; אני מרגיש
ריק .כן ,זה נכון ,אני מרגיש חסר כיוון ,מזדקן ,כשרק לא מזמן
התחככתי בגיל חמישים ושלוש .אני אפילו לא יודע עם מי
אפשר לדבר על תחושת החוסר טעם הזאת .במחשבה שנייה,
אם אני מתבונן בנושא ממרחק ,גם השיממון שלי לא שונה;
התשוקה שלי לבדידות זהה לשלך; התאווה שלי לשתיקה היא
כמו שלך; אני רוצה בעת ובעונה אחת שתאהבי אותי ושלא
תאהבי אותי .אני מסדר את התמונה של ארבעתנו על השולחן,
את ,אני ושני הילדים שלנו שהיום גרים בחו"ל .אני שואל אותך
בטון של שיחה ידידותית למה אנחנו לא אותו דבר ,למשל,
למה אנחנו כבר לא כמו אז בתמונה ההיא שצולמה על החוף
בקיץ כלשהו ,כשמילאנו את החיים בתכנון חופשות .זאת היתה
ההתרגשות הקטנה שלנו באמצע שנה מעיקה ,כי אף אחד מאתנו
לא נהנה מהעבודה שלו :בוס קפדן ולא נעים ,משרדים עלובים
ותקרות קלקר נמוכות ,עמיתים בינוניים שהעיניים שלהם
נוצצות רק כשהם מספרים איזו בדיחה של כפל משמעות .לכן
עד חודש אוגוסט היינו משחקים במשחק של יעדים אפשריים
ובלתי אפשריים :חופים טרופיים ,ערי בירה של היבשת הישנה,
מקומות תנכיים במזרח התיכון ,נקודות אקזוטיות בדרום מזרח
אסיה ,הפירמידות במצרים .היינו פותחים מפות ,מתמחרים
כרטיסי טיסה ,מדמיינים בגדים .בסופו של דבר לקחנו
תמיד איזו חבילת נופש מוזלת בדרום אמריקה והיינו כל כך
מאושרים בטיסות הצפופות ,בטיולים המאורגנים ,בארוחות
הבוקר הקונטיננטליות (שהדבר הקונטיננטלי היחיד בהן היה
קפה ,מיני־מיץ תפוזים ,טוסט בחמאה וריבה); צילמנו את
222
