Page 226 - Step and repeat document 1
P. 226
מבפנים ,יש רעש מחריש אוזניים בגולגולת שלי ,אני חיה זקנה,
עם ארובות עיניים מלאות ערפל ,שיניים חורקות שעולות על
הגדה האדמדמה של החניכיים .אני רוצה לבקש ממך לעלות
אתי אל קצה הצוק .את יכולה ,טניה ,גם אם מבנה הגוף שלך
השתנה ,גם אם מידת הזריזות שלך השתנתה ,גם אם רדיפת
התענוגות שלך אינה כשהיתה .יש גיל שבו נשים נסגרות ,כבר
לא רוטטות מרגש באמצע הרחוב ,אבל אם את מתקרבת ,את
מדיפה כוח פנימי שגובר על הסביבה שלך .ככה אני רואה אותך,
את שומרת בתוכך אש קדמונית ואני רודף אחרי הניצוצות.
אני גדוש מחשבות שבורות ,ובמכרה היום־יומי הזה את
נמצאת אתי .אנחנו חייבים לרדת בשעות הפנאי היום־יומיות
שלנו .אנחנו חיים באותה עיר הזויה שבה אני מביט דרך החלון.
אני שומע את הדיכאון בין הידיים שלי ,את הצעדים המדודים
שלך .אני צריך שתאהבי את השיער האפור שלי ,את הסנטר
המחודד ,את הפה הנוקשה .תשלחי בי מבט נוקב מלמעלה עד
למטה .תראי אותי כמו שאני ,מכף רגל ועד ראש עדיין מאוהב
בך ,אבל את אפילו כבר לא מבחינה בי .תאמיני לי ,הבחילה
שלך שייכת לי ,המיאוס שלך שלי .אני מערבב אשליות כמו
חפיסת קלפים כדי למצוא את הקלף שישנה את הטמפרטורה
הנמוכה של ההחלטה שלנו .אנחנו מתנהלים בקצב מושהה,
בלא יותר מדי התלהבות .כשהיינו צעירים יותר הייתי מגיע
הביתה עם פרחים במתנה .היה משהו הירואי בצעידה עם הזר
ובהתמודדות עם החיוכים המרוככים של הנשים שנתקלתי בהן
ברחוב .עכשיו אני מגיע עם ויברטורים ,קוק־רינגס ותרסיסים
להגברת התחושה ,אצלי במזוודה .קטלוג של דילדואים
226
