Page 45 - האם סיימון צריך לדעת
P. 45
האם סיימון צריך לדעת? /יודי מרטון
תמי הכינה צהרים ,אני ישבתי בפינת הישיבה גולש באייפד שלי ,התנהגנו
כמעט כמו משפחה...
האווירה ליד השולחן הייתה נינוחה ,תמי פה ושם שלחה אלי ידיים בחיבה,
הרגשתי מאוד טוב איתה.
החמאתי לתמי על התבשילים ,היא גררה אותי לחדר השינה ,שם שכבנו
בלהט גדול ,שסיימנו חיבקתי אותה חזק ונישקתי אותה בפניה החמודות ואמרתי
"טוב לי איתך ,אני מתחיל ממש לחבב אותך ,אבל אני עומד להפתיע אותך,
אל תכעסי בבקשה ,אני עוזב ,מבטיח לחזור אלייך .השבוע הקצר הזה כאן,
אפילו שאמרתי שאשאר תקופה ממושכת ,הספיק לי כרגע ,עורך העיתון שלי
מחכה לי ,מחר בבוקר אארוז את המזוודה שלי ואסע".
תמי הייתה המומה ,ודמעות היו בעיניה" ,אבל הבטחת שתהייה תקופה
ארוכה ,אני גם מחבבת אותך מאוד ,יהיה לי עצוב מאוד בלעדיך".
שוב הבטחתי שאחזור ,אבל האמת לא הייתי בטוח בעצמי.
כל הערב תמי לא נתנה לי להשתחרר ממנה ,הלכנו לפאב ,שתינו ופטפטנו
עם חבורה שישבה לידינו ,לא סיפרתי כלום על מה שאני יודע ,למדתי המון
על הטיפול בחזירים מפטריק שישב איתנו – מאוד מעניין כמה שזה לא מעניין.
הבוקר הגיע ,השולחן היה ערוך לבן אדם יחיד ,תמי לא רצתה להיפרד ממני,
אני מבין אותה ,זה היה מאוד בוגדני מצידי ,ביחוד שנוצר קשר כה יפה בנינו.
המזוודה הוכנסה לתא המטען ואני הפלגתי לשדה התעופה ,מהרהר במה
שעברתי.
45
_______________________________________________________________