Page 37 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 37

‫יודי מרטון |‪37‬‬

‫הסברתי לאנני שעליה לשים בפנים רק את קצות אצבעותיה והיא חייבת‬
‫לספר לי מה יידעה אותה הקופסא‪ .‬אנני נגשה אל הקופסא ו״הודיעה״ לה‬

   ‫שהיא הולכת להכניס את אצבעותיה‪ ,‬לכן היא מצפה ממנה שתתנהג יפה‪...‬‬

‫אצבעותיה הקטנות רחפו בחלל הקופסא‪ ,‬פניה של הילדה הרצינו מאוד‪,‬‬
‫כאילו היא מקשיבה‪ .‬היא סגרה את עיניה ולאחר חמש דקות ארוכות להפליא‬

           ‫הוציאה את ידה‪ ,‬התיישבה על הכסא ואמרה לי ״סבא תקשיב לי״‪.‬‬

‫הרצינות שלה קצת הפחידה אותי‪ .‬נכדתי החמודה למדה משהו דרך‬
‫ערוץ תודעה מסתורי והיא יודעת אולי מה המשמעות המעין‪-‬מיסטית של‬

                                                                   ‫הקופסא‪.‬‬

‫אנני אמרה לי שהיא יודעת מהו השלב הבא ואל לי לדאוג‪ ,‬אנחנו נעבור‬
‫מסע של הבנה כלשונה והוא יהיה בלא זמן בעולמינו‪ ,‬אבל קודם אנחנו צריכים‬

                               ‫ללמוד כיצד לתפקד בחלל הזמן של הקופסא‪.‬‬

‫כך הסבירה לי המדריכה הקטנה‪ ,‬שכנראה התמימות שלה והראשוניות‬
‫שבה הם אלו שהיו נכונים והתאימו לקופסא ולא אני בבגרותי‪ ,‬בקיבעונות שלי‬

                                           ‫וביכולות הלימוד המוגבלות שלי‪.‬‬

‫אנני פנתה אלי ואמרה לי ש״היא״ הסבירה לה כיצד להעביר לי את הידע‬
‫והבנתי שמשום מה ״היא״ לא יכלה להעביר לי אותו באופן ישיר‪ .‬״סבא‪ ,‬שב‬
‫על הרצפה״ אמרה אנני בקולה הנעים‪ ,‬עשיתי כמצוותה‪ .‬התיישבתי בישיבה‬
‫מזרחית וגבי היה ישר ומתוח‪ ,‬אנני נגעה קלות בראשי בשתי ידיה הקטנות‪,‬‬

                                                           ‫חובקת את צדעי‪.‬‬

‫הרגשתי רגוע ופתאום כבתוך חלום‪ ,‬כשעיני עצומות‪ ,‬גופי החל לרחף‪.‬‬
                       ‫מציאות או דמיון ? הכול זרם מסביבי והצבעים החלו‪.‬‬

‫רציתי להתנגד פתאום‪ ,‬לעזוב הכול‪ ,‬הייתה לי הרגשה שמשהו אולי לא‬
‫בסדר ושאלתי את עצמי למה בעצם אנחנו צריכים את זה‪ ,‬אבל הסקרנות לדעת‬

            ‫מה מעבר גברה והפחד העמום שעודד אותי לנטוש‪ ,‬נמוג לאיטו‪.‬‬
   32   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42