Page 45 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 45
יודי מרטון |45
הילדה (אשתי כנראה תאכל בחוץ עם חברה בצהריים) ,ואז נוכל לצאת
להרפתקה רגועים ושבעים.
הלכתי להביא את אנני מה״קייטנה״ ,נכנסתי לגן וראיתי אותה יושבת
במרכז מעגל וכל הילדים מסביבה ,מקשיבים בעוד היא בקול של ילדה קטנה
וברצינות של מבוגר מספרת להם סיפור .הגננת עצרה אותי לפני שאפריע לה
בנוגעה בידי סימנה לי להיות בשקט .אנני הייתה בעיצומו של סיפור מסע
מעניין שבו היא סיפרה לילדים על משפחה של גמדים .כולם היו מרותקים
לסיפורה ,כולל הגננת הסייעת ואני .הסיפור קלח וזרם והיה ברור שהילדה
עברה איזו שהיא מטמופורזה רצינית ,שרק אני הייתי מודע לה ולסיבתה.
כעבור כעשר דקות ,ראתה אותי הקטנה וחזרה להיות אנני הנכדה שלי,
חיבקה אותי חזק ואמרה לי ״סבא בוא ,יש לנו עוד הרבה מה לעשות היום,
נכון ?״
הגננת ביקשה מאנני לחכות רק לרגע כי היא רוצה לשאול את סבא שלה
משהו ,אנני לא התנגדה כי הילדים נגשו אליה וביקשו שלא תלך ותספר להם
עוד סיפור אחד .בנתיים אנני הבטיחה להם שביום ראשון יהיה סיפור המשך.
גננת פתחה ״מדהימה הנכדה שלך ...זה התחיל בשבוע האחרון ,זה
כאילו היא התבגרה ,היא משתתפת בפעילויות כפי שלא היה בעבר ,היא הייתה
קצת מופנמת אתה יודע ...אבל עכשיו היא פשוט מרתקת את הילדים ,מנהיגה
אמיתית״ היא אמרה בפליאה ״כנראה שההשפעה שלך עליה נהדרת ״ ,הנהנתי
בראשי וחייכתי ,בעיקר כי לא רציתי להגיב ולספר לה על קופסא שחורה שאני
בעצמי לא מבין מה היא עושה בכלל ואיך היא משפיעה כך על אנני במיוחד.
