Page 26 - 50yearprint-proof-LAST
P. 26
1981-1972 "דבר" 26בדצמבר 1970
"מעריב" 12במרץ 1971
בונים ומבינים
"מעריב" 17בספטמבר 1972
למה במישור רותם
22
פריקלאס משתמש בתמלחת מים המלח .לכאורה,
הגיוני היה להקים את המפעל למטה ,ליד הים ,ולא
במישור רותם ,מרחק 22.7קילומטר וגובה 800
מטר .הסיבה לבחירת המיקום המרוחק היא חומצת
המלח ,תוצר הלוואי של התהליך .בעת הקמת המפעל
הייתה החומצה מיועדת לשימוש של תשלובת ערד,
מפעל שקם באותה תקופה והיה אמור לייצר חומצה
זרחתית ודשני פוספט .התשלובת ופריקלאס היו מעין
אחים תאומים ,שני מפעלים שקמו באותה תקופה,
בהשתתפות אוצר המדינה ,וכך גם כינו
אותם בעיתונות" :תאומי ערד".
אפשרות אחת הייתה לשאוב את תמלחת ים המלח
לרותם ואז להזרים את תוצר הלוואי של החומצה
למפעל תשלובת ערד הסמוך .האפשרות השנייה
הייתה להוביל את החומצה מים המלח למישור
רותם .האפשרות השנייה הרבה יותר מסוכנת
ולפיכך מחליטים להקים את המפעל במישור רותם,
כ 15-קילומטר ממזרח לדימונה .במישור עצמו ,היה
שטח פנוי בין תשלובת ערד לבין הכביש לסדום ואותו
מחליטים לייעד לפריקלאס.
איך בונים מפעל
הואיל והמפעל שילב ידע ומגוון תהליכים ,השתתפו
כמה חברות בבנייתו .כבר בדצמבר 1970הוחלט
כי חברת סטרנס רוג'ר האמריקאית ,מדנוור,
קולורדו ,שהקימה את מפעלי האשלג בסדום,
תקים את מפעל המגנזיה.
האמריקאים היו קבלן־על ,חברת הנדסה שמומחיותה
בהקמת מפעלים .צריך היה להוסיף חברות שיספקו
את הציוד התהליכי המתאים .את ריאקטור אמן
תכננה חברת רוטנר האוסטרית ובנתה חברה
ישראלית .את מערכת השטיפה והסינון של החומר
סיפקה חברת אמקו ממילנו ,איטליה .תנור קלייה
ותנור סינטור סיפקה חברת ניקולס האמריקאית דרך
חברת ֶנ ָסה הבלגית ,וחברת קופרן הגרמנית סיפקה
את המכבשים שהפכו את האבקה למה שייקרא
בשפת המפעל שקדים.
