Page 19 - ETMOL_107

‫למעט דמות הצירימוניא‬
‫אחד העם מסביר מדוע אין הוא רוצה בחתונה ובת משתתפים לנתו‬

‫שאול פבזנר ורעייתו לאה‪ ,‬בתו של אחד־העם‬ ‫לאחד העם‪ ,‬אשר נינצבוג‪ ,‬מראשוני חיבת־ציון ואבי ״הציתות‬

‫לאשה בת של מרדכי בן הלל הכהן ‪ -‬רחה‪ .‬ללאה ולשמואל פבזנר‬ ‫הרוחנית״‪ ,‬היו שתי כנות ובן‪ .‬ב־‪ 1905‬עמדה ג תו הבכירה‪ ,‬לאה־‬

‫לא היו ילדים וכך גם לילדיו האחרים של אחד העם ‪ -‬רחל‬ ‫דבורה‪ ,‬להינשא לשמואל פבזנר‪ ,‬בן למשפחה אמידה‪ ,‬מהנדס‬

‫איסורגין ושלמה גינוסר‪ .‬כאן מובא מכתבו של אחד העם‪ ,‬המסביר‬ ‫שהשלים א ת לימודיו בברלין‪ ,‬עסקן בתנועה הציונית ומשתתף‬

‫את מניעי הבת לנישואים צנועים ומאיר גם את דמותו של אחד‬ ‫בקונגרס הציוני הראשון‪ .‬פבזנר פירסם גם מאמרים בכתב־העת‬

‫העם‪.‬‬ ‫״השלוח״ שאחד העם ייסד וערך‪ ,‬והיה מרכז סניף הביטאון‬

‫ש‪ .‬ל‪.‬‬ ‫בברלין‪ .‬מרדכי בן הלל הכהן‪ ,‬אף הוא מראשי חיבת־ציון‪ ,‬פובליצי­‬

‫הרחק מן האנשים הקרובים להם‪ ,‬עד שיתרגלו במצבם החדש‪.‬‬ ‫ס ט וחבר לאחד העם‪ ,‬היה גיסו של פבזנר והתעניין לדעת‪ ,‬מדוע‬
‫אחר הקדמה זו הנני להודיעך את ההחלטה האחרונה שבאח­‬
‫רונות‪ ,‬אשר אקווה כי תפיק רצון גם מאתכם‪ .‬החופה תהיה‬ ‫אין אחד העם מסכים לערוך חתונה רבת משתתפים‪ ,‬כיאות‪ ,‬לבתו‬
‫בבריסק דליטא‪ .‬הבחירה בעיר זו לא מפני שמפורסמת היא‬
‫ברבניה ורבניותיה‪ ,‬אלא כדי להקל מעליכם טורח הנסיעה‪,‬‬ ‫ולגיס‪ .‬על כך עונה לו אחד העם במכתב מחוד ש מאי ‪1905‬‬
‫שלא תצטרכו לטלטל את עצמכם ואת מטלטליכם מעגלה‬
‫לעגלה בקיוב ובשאר מקומות‪ .‬ולפי שגם אני‪ ,‬כנראה‪ ,‬לא‬ ‫ומסביר מדוע מבקשת בתו ״למעט דמות הצירימוניא בחתונה״‬
‫אשוב עוד לפה‪ ,‬כי אלך משם למוסקווא‪ - ,‬אין לי בזה אלא‬
‫איזו שעות של נסיעה יתרה‪ .‬אתם תבואו לבריסק ביום ג׳‬ ‫וכן מברר טיב ״חולשת העצבים״ של הבת‪ .‬שמואל פבזנר ולאה‬
‫בבוקר שעה ‪ .7‬ואנחנו נבוא כשתי שעות אחריכם‪ .‬ביום ד‬
‫בבוקר ילכו הצעירים לדרכם לחו״ל‪ ,‬אני אלך למוסקווא אחר‬ ‫עלו לארץ מי ‪ T‬לאחר נישואיהם והתיישבו בחיפה‪ .‬יחד עם‬

‫חצות היום‪ ,‬ואתם תשובו לביתכם בבוקר או בערב‪ ,‬כחפצכם‪.‬‬ ‫המהנדס נחום וילבושביץ ושמואל איצקוביץ י סד פבזנר ב־‪1907‬‬
‫אינני צריך לאמור לך‪ ,‬שבכל לבנו חפצים אנו כולנו‪ ,‬וגם‬
‫לאה בכלל‪ ,‬שתבואו אתה ורעייתך‪ ,‬ההורים ואתם אחד או‬ ‫את בית־חרושת ״עתיד״ לייצור שמן וסבון‪ ,‬שהקדים את בית־‬
‫שניים‪ ,‬גם כן אין רע‪ .‬העיקר הוא‪ ,‬שלא יבוא ״קהל״ שלכם‬
‫ולא יקבל הדבר צורה של חתונה המונית‪ .‬לפי שאי אפשר‬ ‫חרושת ״ שמן״ של היום‪ .‬הוא היה ממייסדי שכונת ״הדר הכרמל״‬
‫להציב גבול כזה ולאמור לאחים ואחיות‪ :‬״דין הנןין לי!תהון‬
‫?יא הדין לי״ )״באלו אני רוצה ובאלו אינני רוצה״ ‪ -‬מאמר‬ ‫שהיתה היסוד לחיפה היהודית וחם שם מפעלים רבים‪ .‬השם‬
‫תלמודי(‪ .‬לכן הוכרחנו להשתמש ב״דיפלומטיא״‪ :‬שמואל כותב‬
‫היום להוריו ומבקשם שימסרו בקשתו גם לכל שאר הקרובים‬ ‫״הדר הכרמל״ ניתן לפי הצעתו של אחד העם‪ .‬פבזנר היה מראשי‬
‫שיבואו‪ .‬אפשר שאיזו מהם לא יחפצו להסתפק בבקשה כללית‬
‫כזו על ידי שליח‪ ,‬ולא יבואו‪ ...‬ואתה ושפרה רעייתך‪ ,‬שפקחים‬ ‫הטכניון ונסע בשליחויות רבות לחוץ לארץ‪ .‬נפטר בשנת ‪.1930‬‬
‫אתם‪ ,‬תוכלו‪ ,‬לכשתחפצו‪ ,‬לסבב פני הדבר לצד זה‪ ...‬בכל‬
‫אופן‪ ,‬אתם תבואו ולא תחכו לבקשה מיוחדת מצד הצעירים‪,‬‬ ‫הקרבה בין אחד העם ומרדכי בן הלל הכהן התהדקה לאחר שבנו‬
‫אשר לא יכלו‪ ,‬כמובן‪ ,‬לכתוב אליכם לבד‪ ,‬ובקשוני למסור לכם‬
‫בקשתם באמת ובתמים‪ ,‬ונחת רוח תעשו בזה גם להם וגם לי‬ ‫של א חד העם שלמה )שהחליף את שם מ שפחתו לגינוסר( נשא‬

‫אני עבדכם שעשאוהו הצעירים ל״דיפלומט״ שלא בטובתו‪.‬‬ ‫ידידי יקירי!‬
‫ושלום וברכה לכם‪ ,‬ועל השאר נדבר פא״פ)פנים אל פנים(‪.‬‬ ‫מכתבך על ידי שמואל קבלתי ורואה אני מדבריך‪ ,‬שאינך‬
‫מצייר לך היטב את המצב כמו שהוא‪ .‬לאה אמנם בריאה בגופה‬
‫שלך באהבה‬ ‫וכל חולשתה היא רק תוצאת התרגשות העצבים ועל כן צדקת‬
‫באמרך‪ ,‬כי ״לוא רק תחפוץ אז בידה להבליג על חולשתי‪,‬״‪.‬‬
‫אבל זהו כל הרע שבמצבה‪ :‬שאינה יכולה לחפוץ‪ .‬הרצון דורש‬
‫אנרגיא ידועה מצד שיטת העצבים‪ .‬וכשהעצבים אינם במצב‬
‫בריא‪ ,‬כוח הרצון נחלש‪ .‬תולדה שניה מחולשת העצבים היא‪:‬‬
‫הפרזה דמיונית בנוגע לערך כל דבר‪ .‬איזה רושם לא נעים‪,‬‬
‫שלבעל עצבים שקטים הוא נדמה כשערה‪ - ,‬נדמה כהר למי‬
‫שעצביו במצב של התרגשות‪ .‬וכשתצרף שני דברים אלו‪,‬‬
‫תבין מצבה של לאה ולא תאשימה ב״תישנות״ )כך מתרגמים‬
‫בארץ־ישראל קריזיס(‪ .‬מטבעה היתה תמיד צנועה וקפדנית‬
‫בדברים הנוגעים לנימים הדקים שבנפש‪ ,‬ובמצבה עתה הגיעה‬
‫תכונתה זו להפרזה מרובה‪ .‬גם לפנים היתה בוודאי מרגשת‬
‫ביום חתונתה צער פנימי‪ ,‬אילו היה נדמה לה‪ ,‬כי מי מן‬
‫הסובבים אותה נכנס ב״סנדליו״ ל״קדשי־קדשים״ שלה‬
‫וממשמש בידיו ברגשותיה היותר צנועים‪ .‬אבל בעוד שלפנים‬
‫היתה יכולה להתגבר על עצמה ולכסות על ההתמרמרות‬
‫הפנימית במנוחה חיצונית‪ - ,‬עתה יודעת היא‪ ,‬שלא יהיה‬
‫בכוחה לעשות זאת‪ ,‬ועם זה נראה לה גם עצם הדבר בזכוכית‬

‫מגדלת של עצביה כ״אסון״ כבד מנשוא‪...‬‬
‫אקווה שתבין עתה‪ ,‬כי לא מרוע לב היא חפצה ״למעט דמות‬
‫הצירימוניא״ ולקצרה ככל האפשר‪ ,‬אלא פשוט מפני שבאמת‬
‫יש לחשוש שיפעל הדבר לרע על בריאותה‪ .‬איזה ״מלה״ יתרה‬
‫הנשמעת לכמה פנים‪ ,‬איזה שחוק קל או מבט חודר‪ ,‬שאפשר‬
‫לפרשו שלא כהוגן ־ יוכל להפילה למשכב לימים אחדים‪ .‬ועל‬
‫אמת אין עצה אחרת אלא לצמצם את הדבר בגבול צר כפי‬
‫האפשר‪ ,‬במיעוט חברים ובקוצר זמן‪ ,‬ולהניח אחרי כן את‬
‫‪,‬הצעירים לנפשם‪ ,‬שישבו להם בירחים הראשונים לבדם‪,‬‬