Page 139 - Ha Keter
P. 139

‫היש והחסר‬

‫העמוד כתובת מאוחרת ׳קדש ליהוה לא ימכר ולא יגאל‪ /‬פיזורן של הכתובות הללו‬
‫ומיקומן שונים‪ ,‬פעמים הן משתרעות על שני העמודים הפתוחים ופעמים על עמוד אחד‬
‫מן השניים‪ ,‬לעתים המלים צפופות ולעתים פזורות‪ .‬ניכר בעליל שהן נכתבו אחר‬
‫המסורה הגדולה‪ ,‬ובהתחשב במקום שנותר בינה ובין הטקסט‪ .‬האותיות ׳אל׳ שבתיבה‬
‫׳יגאל׳ — לעתים חבורות כפי שאפשר לראות בלוחות ב‪-‬ג‪ .‬גוון הדיו וכתב־היד שונים‪,‬‬
‫בלי ספק מאוחרים מן הטקסט ומן המסורה‪ .‬לראשונה נראית כתובת זו לרוחב העמודים‬

                                           ‫‪9‬ב־‪ 10‬א )עמ׳ יח־יט במהדורת הפקסימיליה(‪.‬‬
                        ‫בפתח הספר נתווספו לו בשנים האחרונות המלים הבאות‪:‬‬

                      ‫כתר תורה זה נמסר ע״י הרב הראשי בחלב‬
                        ‫רבי משה טוויל והדיין ר׳ שלמה זעפראני‬
                         ‫למר מרדכי בן עזרא הכהן פחאם )ז״ל(‪2‬‬
                                              ‫בשנת תשי״ח‬
                          ‫על מנת להעלותו לירושלים עיר הקודש‬

                       ‫זכה מר פחאם ונתגלגלה זכות זאת על ידו‬
                                 ‫בהסכימו לחרף נפשו כדי להצילו‬
                                        ‫ולהביאו לירושלים‬

                                                ‫ומסרו לידי‬
                               ‫כב׳ נשיא המדינה מר יצחק בן צבי‬

                                                                  ‫ובדף הבא כתוב לאמור‪:‬‬

                              ‫כתר תורה‬
                           ‫של ארם צובא‬

                                    ‫בכתיבתו של שלמה‬
                                     ‫בן בויאעא הסופר‬
                                      ‫ניקד ומסר אותו‬
                               ‫מר רב אהרן בן מר רב אשר‬

‫לדפים ניתנו בשנים האחרונות מספרים סודרים‪ ,‬מ־‪ 1‬עד ‪ .294‬הרבה מן הדברים‬
‫שתיארתי עד עתה ניתן לראות בבירור בפקסימיליה שיצאה לאור בשנת תשל״ו‪ ,‬אך לא‬

     ‫כולם‪ .‬ומצאתי לנכון להביא תיאור פיסי מלא‪ ,‬שלא ניתן עד עתה בשום מקום‪.‬‬
‫כיוון שהזכרתי את הפקסימיליה ומאחר שעוסקים אנו ביש ובחסר‪ ,‬רואה אני חובה‬

‫‪ 2‬התיבה ז״ל בסוגריים נתווספה בכתב־יד במועד מאוחר‪ ,‬בשנות השמונים; תמיתני על דעתו של מי‪.‬‬

‫‪117‬‬
   134   135   136   137   138   139   140   141   142   143   144