Page 409 - josephus volume one
P. 409

‫ןליא לט‬

‫שביסוד עדות הבבלי על שמועה בדבר מרד שיצליח התייחסה במקורה לדברי מנחם‪ ,‬ולא נבעה מדברי‬
                                                   ‫האצטגנינות של המלך ארדוואן‪ ,‬שאותם שמע ארדשיר‪.‬‬

                                                     ‫ב‪ .‬התינוקת החשמונאית (שורות ‪)8 ,6‬‬

‫'השאיר (רק) את אותה תינוקת‪ .‬כשראתה שהוא רוצה לשאתה עלתה אותה תינוקת ונפלה מן הגג‬
‫ומתה‪ .‬כאשר נפלה אמרה‪ :‬מי שאומר‪ :‬מבית חשמונאי אני בא‪ ,‬עבד הוא‪ .‬ונפלה ומתה'‪ .‬יש לשים לב‬
‫שגרסת הסיפור על התאבדותה של אותה תינוקת‪ ,‬ואף עצם הסיפור על שאיפתו של הורדוס להינשא‬
‫לבת החשמונאים‪ ,‬שאיפה שלא צלחה‪ ,‬הם החלק הפחות יציב מבחינה טקסטואלית בכל סיפור הורדוס‬
‫בתלמוד‪ .‬בכל אחד מכתבי היד של מסכת זו מנוסחים חלקים מסיפור זה במילים שונות‪ ,‬כפי שאפשר‬
‫לראות באפרט שבראש ערך זה‪ .‬הדבר מעיד שלא הייתה נוסחה ברורה כיצד לשלב מילים אלה ברצף‬
‫הנרטיב‪    .‬כאן המקום להצביע על עוד גרסה קדומה של סיפור תולדות הורדוס‪ ,‬שנשתמרה בילקוט‬

  ‫שמעוני‪ ,‬ובה נעדרת פרשת התינוקת החשמונאית‪ ,‬כפי שהשוואתה לכ"י פריז בטבלה הבאה מעידה‪:‬‬

                    ‫בבא בתרא ג ע"ב‪-‬ד ע"א‪ ,‬כ"י פריז‬                     ‫ילקוט שמעוני תתקי"ג‪1‬‬
                                                                ‫הורדוס עבדא דבית חשמונאי הוה‪.‬‬
                        ‫הורודוס עבדא דבית חשמונאי הוה‪.‬‬
                                                            ‫יומא חד שמעיה לבת קלא דהוה קאמ'‪:‬‬
                                   ‫נתן עיניו באותה תינוקת‪.‬‬        ‫כל עבדא דמריד האידנא מצלח‪.‬‬

                   ‫יומא חד שמע בת קלא דאמרה‪ :‬כל עבדא‬         ‫קם‪ ,‬מרד‪ ,‬אזל קטלינהו לכל מרוותיה‪.‬‬
                                   ‫דמרי' בהא שעתא מצלח‪.‬‬

                              ‫קם קטלינהו לכולהו מרוותיה‪.‬‬

   ‫שייר ההיא ינוקתא‪ .‬כדחזי ההיא דקא בעי מנסבא‪ ,‬סליקא‬
‫ההיא ינוקתא‪ ,‬נפל' מאיגרא‪ ,‬ומתה‪ .‬כי קא נפלה‪ ,‬אמרה‪ :‬מאן‬
‫דאמ'‪ :‬מדבית חשמונאי קא אתינא‪ ,‬עבדא הוא‪ .‬ונפלה ומתה‪.‬‬

                                   ‫הטמי' בדבש שבע שנים‪.‬‬

‫‪ 	1‬על פי מהדורת יד הרב קוק לילקוט שמעוני המסודרת על פי כ"י אוקספורד (י' שילוני‪ ,‬ספר דברים‪ ,‬ירושלים תשנ"ב‪ ,‬עמ' ‪.)354–353‬‬

‫כאמור (ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)6‬קשר שוורץ את מותה של מרים בקפיצה מן הגג לסיפור דומה אצל יוספוס על אשת פירורא‪,‬‬                      ‫‪	44‬‬
‫אחיו של הורדוס (קדמ' יז ‪ ,)71‬ועל כך העיר רובינשטיין‪ ,‬הורדוס בחצר ארדשיר‪ ,‬עמ' ‪ :255–254‬שלא זה צריך להיות‬
‫מקור ההשראה לסיפור‪ ,‬שכן 'מספר דמויות בבבלי עושות מעשה דומה‪ :‬קצין רומאי בתענית כט ע"ב; כובס שלא השתתף‬
‫בלוויית רבי יהודה הנשיא בכתובות קג ע"ב; מין שהתריס כנגד רבי בחולין פז ע"א; וכן אם ואב שילדם נרצח בחולין צד‬
‫ע"א'‪ .‬גישתו של רובינשטיין כאן היא נכונה‪ ,‬אולם כפי שהוא עצמו כבר קבע‪ ,‬אין צורך לחפש את המקבילות הנידונות‬
‫דווקא בעולמם התרבותי של הבבלים‪ .‬אם יש מקור קדום יותר‪ ,‬ארץ־ישראלי‪ ,‬יש להניח שהוא מעיין ההשראה של‬
‫הסיפורים הבבליים האלה‪ .‬ואכן סיפור הכובס שמתאבד בקפיצה מן הגג מופיע כבר בירושלמי (כלאים ט‪ ,‬ד [לב ע"ב]‪,‬‬
‫עמ' ‪ .)174‬ואף אישה ידועה מספרות ימי בית שני ‪ -‬האם של שבעת הבנים‪ ,‬המתים כולם על קידוש השם ‪ -‬על פי‬
‫איכה רבה‪ ,‬בוחרת להתאבד בקפיצה מן הגג (איכ"ר‪ ,‬א‪ ,‬טז; ואולם השוו בבלי‪ ,‬גיטין נז ע"ב)‪ .‬מסתבר אפוא שגם אם אין‬
‫יוספוס עצמו מקור ההשראה לאירוע כזה‪ ,‬מכל מקום הטופוס הספרותי של אישה הקופצת מן הגג כדי לשים קץ לחייה‬
‫שאול היה בידי הבבלים ממקורות ארץ־ישראליים‪ ,‬ואין הוא המצאה שלהם‪ ,‬וייתכן שגם הסיפור שאנו עוסקים בו שסופר‬

                                                                                                  ‫כך היה ארץ־ישראלי במקורו‪.‬‬

                                                                                                                                      ‫‪398‬‬
   404   405   406   407   408   409   410   411   412   413   414