Page 413 - josephus volume one
P. 413
ןליא לט
אותם .יש כאן מקום להתלבטות מה מקורה של אמירה זו .מצד אחד ,בנוגע לחכמים מופיעות מילים
דומות לאלה (אם כי בשנויים קלים) עוד שלוש פעמים בתלמוד הבבלי ,ובכולן הגיבור הוא דווקא ינאי
המלך' :כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן' (כשהרג ינאי המלך את החכמים ,סנהדרין קז ע"ב); 'ומדקטל להו
לרבנן' (וכשהרג את החכמים ,ברכות מח ע"א); ובעברית' :ויהרגו כל חכמי ישראל' (קידושין סו ע"א) .
מתקבל אפוא על הדעת שגם כאן נטל לעצמו העורך התלמודי אמירה שהייתה בידו והייתה קשורה
למלכים מימי הבית השני ,ושיבצה בסיפורו .אמנם בדרך כלל נוהגים חוקרים לטעון שהתלמוד הבבלי
העדיף להטיל על ינאי את האחריות למעשים שמקורות אחרים מייחסים אותם למלכים אחרים ,אולם
מכיוון שהסיפור בבבלי בבא בתרא הוא היחיד העוסק בהורדוס באינטנסיביות בספרות חז"ל כולה,
אולי הכיוון של העברה זו היה הפעם הפוך ,כלומר מאירועים שנקשרו לשמו של ינאי לכיוונו של המלך
הורדוס.
מצד אחר ,אם בבסיס סיפור תולדות הורדוס הבבלי היה מצוי מקור ארץ־ישראלי ,סביר שכבר בו
נקשר קשר בין הורדוס לאגריפס באמצעות הפסוק הנזכר ,וכבר בו הואשם הורדוס ברצח אנשים חשובים
בציבור .הורדוס הרצחן היה ידוע ככזה לסטיריקנים רומאים ולמחברי הברית החדשה ,וודאי היה
מוכר כך גם לנתיניו היהודים בארץ־ישראל .הבבלי הוא שהפך כנראה נרצחים אלה ל'חכמים'.
ו .בבא בן בוטא (שורה )14
'הותיר (רק) את בבא בן בוטא ליטול עצה ממנו .עטר לו כתר קוצים .ניקר את עיניו' .בבא בן בוטא היה
דמות מן העבר הכמעט מיתולוגי של חז"ל ,הנזכר פעמיים בתוספתא -פעם כתלמידו של בית שמאי,
שאף על פי כן היה 'יודע שהלכה כדברי בית הלל בכל מקום' (תוספתא ,חגיגה ב ,יא) ,ופעם אחת כחסיד
מופלג שהיה מביא אשם תלוי בכל יום (תוספתא ,כריתות ד ,ד) .למידע מצומצם זה היה ערך רב בעיני
עורכי התלמוד הבבלי ,שכן היה מדובר באדם בעל שם יוצא דופן והתנהגות חסידית ,שסביר לתארכו
לימי המחלוקות בין בית שמאי ובית הלל ,דהיינו לסוף ימי הבית השני .שלוש פעמים מספרים חכמי
בבל סיפור על בבא בן בוטא שאין לו כל מקבילה בספרות התנאית .אחד מהם הוא הסיפור שלנו .השני,
המסופר בעברית בשרשרת אגדות החורבן במסכת גיטין (נז ע"א) ,משתמש במידע הכרונולוגי המצוי
בספרות התנאית על בבא בן בוטא -היותו חכם מימי הבית ומבית שמאי .השלישי (בבלי ,נדרים סו
ע"ב) הוא סיפור סלפסטיק קלאסי בארמית ,על בני זוג ,הוא מבבל והיא מארץ־ישראל ,שלא עלה בידם
להבין זה את שפתו של זה ועל כך רבו .בסופו של הסיפור שולח הבעל את אישתו לשבור את הסיר ובו
התבשיל שבישלה על ראש השער (בבא) ,ואילו היא שוברת אותו על ראשו של בבא בן בוטא .מכאן אני
וראו עוד בערך הקרע עם הפרושים .ורד נעם העירה על הקבלה כללית מסקרנת בין שני הסיפורים .במרכז שניהם עומדים 5 3
יחסי המלך והחכמים ,ומודגש מוטיב המקדש .בעוד בסיפורנו בניית המקדש מכפרת על רצח החכמים ,בסיפור ינאי,
הסעודה ,המשמשת רקע להתרחשות ,היא זכר לבניין המקדש .מלבד הביטוי הזהה 'קטלינהו לכולהו רבנן' ,משותפת 54
לשני המעשים השאלה' :ומה אעשה' ' -ומאי אעביד ליה' .אם מוטיב הציפוי בזהב בסיפורנו הוא חלק אינטגרלי שלו 55
5 6
(ראו להלן) ,הרי מקבילים אליו שולחנות הזהב במעשה הקרע עם הפרושים.
וראו הערכים הקרע עם הפרושים; משפט הורדוס/ינאי .אבל ראו גם הנספח לערך הקרע עם הפרושים ,שבו אני דנה
בהרחבה בשאלה הנ"ל וסותרת תזה זו בחלקה .וראו עוד בערך אגריפס/ינאי וקרבנות הנזירים ,ששם ,אולי ,מתרחש
החילוף כבר בירושלמי.
ראו מקרוביוס ,סטורנליה ב( 11 ,4 ,אצל שטרן ,סופרים יוונים ורומים ,ב ,עמ' .)665
מתי ב .17–16
402
