Page 23 - etmol 97

‫הייתי נער שובב ומתקומם על הבית ועל בית״הספר‬ ‫לגימנסיה הרצליה‪.‬‬
‫ועושה מעשים משובה רבים ואבי‪ ,‬שאהב אותי על״פי דרכו‪,‬‬ ‫הייתי ילד של תל״אביב‪ .‬המשפחות התל״אביביות‬
‫שלח אותי אחרי הבר״מצוה ללמוד בבית‪-‬ספר סנט״ג׳ונם‬ ‫הנכבדות והאמידות חיו אז בין רחוב אחד העם ורוטשילד‪,‬‬
‫בירושלים‪ ,‬שהיה בית״ספר אנגלי ובו למדו יהודים וערבים‬
‫ונוצרים ואם־כי החינוך בו‪ ,‬בהשוואה לבתי״הספר התל‪-‬‬ ‫שם נמצאו גם בתי״הספר ובתי ״האצולה״ התל־אביבית של‬
‫אביביים‪ ,‬היה נוקשה‪ ,‬קניתי הרבה תורה ודרך־ארץ באותו‬ ‫אז‪.‬‬
‫בית״ספר‪ .‬משסיימתי את לימודי בסנט־ג׳ונס שלח אותי אבי‬
‫מילדותי אהבתי את הרופא שבמשפחתנו התל׳אביבית‪,‬‬
‫ללמוד בשווייץ ואני החלטתי להקדיש את עצמי לרפואה‪.‬‬ ‫את ד״ר רפאל אופלטקה‪ .‬הוא לא היה בן משפחת מני ממש‪,‬‬
‫סיימתי את לימודי הרפואה בהצטיינות ואז נדבקתי‬ ‫אלא היה נשוי לאחות אמי‪ .‬אופלטקה היה חשוך ילדים והוא‬
‫בחיידק המני וביקשתי ללמוד משפטים‪ .‬אמרתי זאת לאבי‪,‬‬ ‫קירבני ואהבתיו וקראתי לו תמיד דוד והיה בעיני דוד‬
‫והוא‪ ,‬אולי שבע רצון שאני מבקש ללכת בדרכיו‪ ,‬אמר לי‬ ‫ממש‪ .‬ד״ר אופלטקה היה אגדה בפולקלור של תל״אביב‪:‬‬
‫בכל זאת‪ :‬״תנסה שנה רפואה״‪ .‬ניסיתי ‪ -‬ונשארתי‪ ,‬עד‬ ‫הוא עשה הרבה למען ההיגיינה והנקיון ועזמו ידוע בשנות‬
‫השלושים והארבעים בפי כל‪ ,‬שכן לוחם נמרץ היה בכל‬
‫היום‪.‬‬ ‫דבר שעשוי היה לסכן את בני העיר מבחינה היגיינית ‪-‬‬
‫ב״‪ 1954‬חזרתי לארץ והצטרפתי לרופאי בית־החולים תל‪-‬‬ ‫מעכברים ועד יתושים‪ .‬ד״ר אופלטקה נכנס לפולקלור של‬
‫השומר‪ ,‬שהיה אז מעין קיבוץ רפואי חלוצי היושב‬ ‫תולדות היישוב מסיבה נוספת‪ ,‬שכן הוא היה ‪ -‬כך אפשר‬
‫בצריפים‪ .‬הייתי בן הדור הראשון של הרופאים הישראלים‪,‬‬ ‫לומר ‪ -‬ממשפחה ״מתבוללת״‪ ,‬לא חם וחלילה בגויים ‪ -‬אלא‬
‫שותפים בחלומותיו של אותו רופא וחוזה והומניסט‪ ,‬ד״ר‬ ‫בן למשפחה אשכנזית שעלתה מפרג בראשית המאה‬
‫שיבא‪ .‬לבסוף נתמניתי למנהל מחלקה והתבקשתי ללמד‬ ‫הקודמת והתבוללה בספרדיי ירושלים‪ .‬סבו הרב יצחק‬
‫בבית״הספר לרפואה של אוניברסיטת תל״אביב והייתי‬ ‫אופלטקה היה תלמיד של הרב החת״ם סופר ועלה לארץ‬
‫בשנת תקצ״ח ‪ - 1838 -‬והתיישב בירושלים ונמשך אל‬
‫לפרופסור ונתמניתי לנשיא האוניברסיטה‪.‬‬ ‫הספרדים וחי ביניהם‪ .‬בנו אברהם התחתן עם אשה‬
‫בשנת ‪ ,1929‬בפרעות תרפ״ט‪ ,‬עזבו כל בני מני את‬ ‫ספרדיה‪ ,‬בת למשפחת אמזלג הנודעת‪ ,‬שבניה היו קונסולים‬
‫חברון‪ ,‬כמו כל יהודי העיר‪ ,‬והתפזרו בארץ‪ .‬איש מבני מני‬ ‫של אנגליה בארץ‪ .‬הוא התלבש במלבושים הספרדיים ונהג‬
‫לא נרצח בפרעות‪ ,‬שכן השכנים הערבים הגנו עליהם‬ ‫כמנהגיהם והתפלל את תפילתם וראה את עצמו ס״ט גמור‬
‫בגופם‪ .‬בשנת ‪ 1938‬פירסם אחד מבני מני את רשימת‬ ‫וכך ראוהו אחרים‪ .‬בנו רפאל למד בתלמודי״תורה של‬
‫צאצאי הרב אליהו בארץ והם כללו אז ‪ 239‬נפשות‪ .‬מאז‬
‫עברו ‪ 55‬שנה ולמשפחה נוספו מאות נפשות והם מפוזרים‬ ‫ספרדים וב״אליאנם״ ויצא לפרים ולמד רפואה באוניברסי­‬
‫בכל הארץ ועוסקים בכל מלאכותיה‪ .‬בשנת ‪ ,1967‬בתום‬ ‫טה בבלגיה וסיים את לימודי הרפואה בבירות‪ .‬משחזר‬
‫מלחמת ששת הימים‪ ,‬באתי עם צה״ל לחברון‪ .‬ראש העיריה‬ ‫לארץ עבד בשירות המימשל התורכי‪ ,‬היה רופא נודד ולחם‬
‫ג׳עברי‪ ,‬לאחר ששמע את שמי‪ ,‬הכיר אותי מייד ואמר לי‪:‬‬ ‫במגיפות ובכולרה בכל רחבי הארץ והיה מגיע על סוסו‬
‫אתה חלילי ‪ -‬משמע‪ ,‬אתה חברוני‪ ,‬אבן באלד ‪ -‬בן עירנו ‪-‬‬ ‫וחמורו עד חברון בהרי יהודה‪ ,‬מג׳דל במחוז עזה ושכם‬
‫בשומרון‪ ,‬ומנסה לרפא את המחלות הרבות שנפוצו באותם‬
‫חזור לחברון‪.‬‬ ‫ימים‪ ,‬מטיפוס בהרות ועד גרענת ומחלת האבעבועות‪ .‬הוא‬
‫לא חזרתי לחברון‪ ,‬לא אני ולא איש מבני משפחתנו‪.‬‬ ‫היה גם רופא של משפחות ערביות נכבדות בירושלים וקנה‬
‫אנחנו אוהבים את העיר שבה החלו חיינו בארץ‪ ,‬אנחנו‬ ‫לו ידידים ערבים רבים‪ .‬במלחמת העולם הראשונה היה‬
‫זוכרים אותה וגאים על מה שאבותינו עשו למענה‪ ,‬אבל‬ ‫רופא בצבא התורכי ולאחר הכיבוש התורכי קיבל משרת‬
‫פנינו נשואות קדימה‪ .‬אבות אבותינו באו מעירק‪ ,‬אבל‬
‫במשך ‪ 135‬שנות חיינו בארץ זו‪ ,‬עם יהודים אחרים שבאו‬ ‫רופא במחלקת הבריאות הממשלתית ועשה הרבה למען‬
‫מכל ארצות העולם‪ ,‬יצרנו חיים חדשים‪ .‬אנחנו גאים על‬ ‫נקיון המים שהובאו לירושלים מרחוק‪ .‬ב״‪ 1920‬התמנה‬
‫עברנו‪ ,‬שהוא חלק מן המורשת שלנו‪ ,‬אבל צופים בתקוה אל‬ ‫לרופא ראשי ומנהל משרד הבריאות בתל״אביב והמחוז‬
‫החיים החדשים שאנחנו‪ ,‬כל החיים בארץ זו וכל הבאים‬
‫ולחם בתקיפות להנהגת סדרים סניטריים בעיר ובמקומות‬
‫אליה‪ ,‬נצליח ליצור כאן‪.‬‬ ‫ציבור‪ ,‬בייחוד בשווקים ובבתי״ספר‪.‬‬

‫‪23‬‬