Page 23 - etmol 75
P. 23
מכל קצוי השבט ותואר שיך .אך לא העושר והכבוד הטילו חשכה הגעתי למחנה .השומר צעק וטען את הרובה .כנראה
בי את המהומה ,כי אם עיני הילדה .היתה זו עבורי פרשת לא ירה בכל זאת ,שכן מצאתי את עצמי באוהל הגדול
דרכים .ימים רבים לא יכולתי להכריע לאן אפנה .ההתאסל ששימש בית־חולים .לאחר שבועיים חזרתי להכרתי .מבעד
מות לא נחשבה בעיני כלל ואף לא הרביתי להגות בה .אבי ליריעות האוהל הצצתי מזרחה וראיתי מחנה אוהלים שלא
הילדה והמקורבים לא החשיבו טענתי שהיא קטנה ,וחזרו ידעתיו בבואי לכאן .היה זה קיבוץ בית״אלפא שעלה על
להוכיח לי כי כבר אשה היא .סבורים היו כנראה ,כי דווקא
הקרקע בימים ששכבתי נטול״הכרה.
את הדת לא אמיר וחדלו לשדלני. חזרתי לאוהליו של השיך ,ושימשתי מרכז לסקרנות
עברה חצי שנה .חג הפסח קרב ובא .אמרתי לבעל עדרי ולהתעניינות מצד אורחים שבאו מקרוב ושמע היהודי שיצא
ונותן-לחמי :חג כלולות לידיד נפשי ,תן לי ואלך להיות עם לחיות באוהלי השבט -הגיע לכפרים רחוקים ושקטים משני
חברי ביום שמחת לבם .אמר :דרכך ארוכה ,קח אחת
עברי הירדן.
מסוסותי ,וגם אחד האילים הצעירים תקח מנחה לחגכם. העזיך היה מציג אותי כהפתעה לאורחיו ,דבר שהעלה
חצר כנרת ,ערב החג ,האביב מתרונן בחוץ ובקרבי כבודו בעיני הבריות ,כאילו החזיק זמר פרטי או קוף .מקומי
עלומים כבושים .ליל הסדר ,והחתונה .אך זה מתחילה. היה שמור לי תמיד במעגל האורחים בשעת השיחה ושתיית
השירה ונרקם הריקוד ,והנה אני עם החברים בחדר הגדול, הקפה וגם בשעת הזבח .הייתי מספר לאורחים חדשות
ולמעלה ,אור ירח מטיל צל ענפים על הרצפה .ואל לבי באו וסיפורי בדים מ״העולם הגדול״ ומתרץ קושיות מדיניות.
געגועים סתומים .קיצרתי את ביקורי .הפגישה עם החברים ברוב אדיבות היו מגלים התפעלות ופליאה ,ובהגיע עת
היתה כאילו מבויישת ונבוכה ,בלי שמחה ,ואני שאפתי הזבח ,היו האורחים מכבדים אותי בצלעות הכבש המשוב
למרחבי ולנדודי. חות.
בשובי לאוהלים השחורים מצאתי כי החריפו היחסים בין
השיך ואשתו .אמנם לבסוף הוא החזירה לביתו ,אך הוסיף בתקופת ה׳טירונות׳
לבקר אצל האשה השניה ובעלת-הבית שלי היתה עצובה.
אחיו של אותו שודד שמרו טינה לבדואי המחזר אחרי אשת מבין האורחים הכפריים ,בני סביבת שכם בעיקר ,היו
אחיהם בחייו .גברתנים היו מהגזע הסודני :גבוהים ,כהי ששאלו אותי שאלות רוויות חשד ואיבה סמויה .חשתי
עור ,עגיל באוזן הימנית ,בעלי סוסות אצילות ומזויינים בנימה זו ,ואשתו של השיך אף הזהירה אותי כיצד עלי
מכף רגל ועד ראש .ואילו בשוק של בית-שאן התחילו לנקוט בדיבורי ובהתנהגותי ,בעיקר כשאני שרוי לבדי
להטיל דופי בשיך על עיסוקיו עם היהודים ,על מכירת
ובריחוק מקום.
קרקעות וכר. היתה זו אשה יפה מאוד ,אצילת־נפש וטובת־לב ,קשישה
באותו זמן נמסרה אדמת הג׳יפטליק -אדמת הממשלה - ממני בכמה שנים ויחסה אלי כאם ואחות .חששתי אף ליותר
של בית-שאן לבעלות הערבים על-פי החלטת הנציב העליון מזה ,בפרט כשהשכנות גילגלו דברים ורמזים בפומבי
הראשון הרברט סמואל .לכל גבר במשפחה נמסרו 70דונם ובצחוק על יחסה הטוב אלי .בימי סגריר הייתי נשלח
אדמה .השיך קיבל גם את חלקי לרשותו .סמוך לזמן הזה לפרקים לקושש עצים למדורת הלילה ולבישול .בשלוחות
החלה הקרן-הקיימת בקניית הקרקע מידי הבעלים החדשים. הדרומיות של הגלבוע גדלו שרידי יערות אלונים ,רותם
בית-שאן נעשתה מרכז הסתה נגד היהודים .העורך-דין וחרוב .אמנם ,העזים השחיתו את העצים .אך לכרות עצים
הידוע ודיע בוסטני ואנשי שכם ,טובס וכפרי ההרים ,בחשו היה אסור על פי החוק ,ואנו קוששנו עצים בואדיות שבהם
שוטר עובר אינו מציץ .בימי גשם וקור היתה האשה מטילה
בקלחת. עלי בגד נוסף .קשה היה לקבל מידה ״פינוקים״ כאלה ,אך
לאחר כמה סירובים חדלתי לצער אותה או לפגוע ברגשו
ביום גשם אחד הלכתי לבדי לרגלי הגלבוע לעין-חרוד. תיה .אהבתיה ,ופחדתי שמא איני יודע את הגבול המותר
העבאיה והכותונת הופשלו עד הברכיים ,והנעליים -נעלי ביחסים שבין אשה בידואית וגבר זר .אך היא לא שינתה
עור עיזים אדומות -נישאו על מקל הרועים לבל יתקלקלו ממנהגה .מחד היתה אמיצה ,ומאידך היטיבה לדעת כיצד
ברטיבות .בדרך מעין-חרוד לתל-יוסף הישנה באה לקראתי
מכונית-נוסעים .בהתקרב המכונית הכרתי בה את ד״ר חיים עליה לנהוג כדי שהסובבים אותה יחלקו לה כבוד.
וייצמן ונפנפתי בידי לאות ברכה .אברהם שפירא שישב כשביקש בעלה את ידה -והיא בת שיך מכובד -עמדו
לידו כשומר-ראש נבהל ועצר את המכונית .הייתי נרגש מן לה ,כנראה ,יופיה וגאוותה שיבטיח לה כי לא יקח לו בחייה
הפגישה והחילותי• לענות בעברית .ד״ר וייצמן התעכב אשה נוספת .אך בהיותי שם גברו יצריו של השיך והוא החל
לחזר אחרי אשת שודד מפורסם בעמק ,שהאנגלים דנו אותו
לשיחה ובהיפרדו קרא לי :׳הבדואי מוילנה׳. למאסר-עולם .הייתי עד למצוקת נפשה של האשה ,ופעם
בישובים העבריים בסביבה רבה היתה הסקרנות לתופעה אחת ,באין אורחים באוהל ורק שכני ה׳חמולה׳ מסיבים אל
זו של יהודי החי בשבט בדואים .בעיקר התעורר רצון הקפה ,התפרצה האשה כנגד בעלה בהטחת גינויים על
לנסות אורח-חיים זה בבית-אלפא ,ואף היו בנות שביקשו הפרת האמונים .האיש ניסה להתקיפה בחרב .אנשים עצרו
״לקחת אותן״ לחיים מיוחדים אלה .עודדתי כמה בחורים,
הו ,והאשה תפסה תינוקה וברחה ליריחו.
אך התנגדתי בתוקף להליכת בחורות. אחיה היה האיש היחיד בשבט שידע קרוא וכתוב ,והוא
בתוך המשפחה הבדואית שם חייתי וה׳חמולה׳ שרר יחס איש מכובד ונעים-הליכות .היתה לו בת בגיל שלוש-עשרה
טוב אלי וראיתי ימים של חיים יפים ,אך בחוץ התחילה שאי-אפשר היה לעמוד בפני יופיה הבלתי-רגיל .לאחר
האווירה להתחמם ולהחמיר .כפריים התחילו להצביע עלי שביקרתי פעמים אחדות באוהלו של השיך הרגישו כי איני
כעל ׳דסוס׳)מרגל( .נורה ,אשת השיך ,האיצה בי שאעזוב יכול לגרוע עיני מילדה זו ,ואביה הציע לתתה לי לאשה אם
את השבט ואתרחק מהסכנה .כמה רועים התחילו לריב אתי אתאסלם .הוכיתי בתדהמה .החיים האלה משכוני :הנה דרך
בדבר היהודים הרוצים להשתלט על הארץ .החלטתי לחזור לכיבוש הארץ על-ידי שבטי יהודים-רועים בהרים ובעמ
קים ,וחן חיי האבות ,קרקע מתחת לרגליך וכוכבים מעל.
לקבוצה. והנה לפניך גם ילדת-פלא זוהרת ותמירה ,אשר חן אשה לה
כתום שנה חזרתי לכנרת .זמן קצר לאחר יציאתי נרצח ויופי כובש .היו שואלים אותה בנוכחותי אם היא רוצה בי
השיך שלי בהתארחו באוהל ,בדרך ליריחו ,בידי אחיו של לבעל ,והיא היתה בורחת מהאוהל ,סופקת כפיה ופורצת
השודד וסיכסוכים פרצו בשבט .יום אחד באותה שנה ,ואני בקריאות גרוניות פראיות .תיארו לי את שפעת הברכה
כבר שוב בכנרת ,עברתי בבית-שאן .ברחוב השוק ההומה, הצפויה לי :אוהל גדול ,צאן וגמלים וסוסים שיובאו לי דורון
המלא אנשי השבט וראשי בתי-אב ,פגשתי באשת השיך
היפה .היא חיבקה אותי -ואני כבר לבוש קצרות וזקני
מגולח -ובכתה .כל הרחוב עצר והביט בנו.
23
